יש לי סטארט אפ

נפגשנו בבית קפה, פה מתחת לבית שלי, לפני שנתיים בערך.

ברק ודור, שני חבר׳ה צעירים, סיפרו בהתלהבות על Stylift, סטארט אפ בתחום האופנה.
באותה תקופה פגשתי הרבה יזמים עם ברק בעיניים, שהציגו פתרונות לצרכים, חלקם טובים, רובם נראו לי מיותרים לחלוטין. זה לא שאופנה הוא אחד מתחומי העניין שלי, אבל משהו בחבר׳ה האלה ובסיפור של המוצר תפס אותי. יצאנו לדרך שהיתה יפה, מאתגרת, אבל כמו בכל פרויקט, הסתיימה עם הגשת העיצוב לפיתוח. תיכף נחזור אליהם.

לפני קצת יותר משנה, משהו השתנה אצלי פתאום. פתאום קצת נמאס לי.
הרגשתי שמשהו פשוט לא עובד בבסיס תהליכי העיצוב שלי, בהם במסגרת תקופה ותקציב מוגבלים, אני לומדת בכל פעם מחדש לקוח ותחום, יוצרת מאפס, לא פעם נלחמת מול הלקוח (שתוך כדי תהליך העבודה מגלה את יכולות העיצוב שלו) או קולגה בפרויקט שמתערב מדי, ותמיד לא נשארת לשלב הכי מרתק של המוצר – השלב בו הופך למוצר פעיל, עם באגים ויוזרים ובעיות שצריך להמשיך ולפתור.

הרגשתי שאני חייבת לעלות שלב.

מתוך: 27iFunny Posters And Charts That Graphic Designers Will Relate To

התחלתי להשתעשע ברעיון להצטרף לסטארט אפ בראשית דרכו כמעצבת, בקטנה – לצד הפרויקטים האחרים ולראות מה יקרה.

חזרתי אחורה למיילים שלי, לאנשים טובים שנפגשתי איתם, לפרויקטים שהוצעו לי. וגם כתבתי לברק ולדור. זכרתי שהם מאוד מקושרים לסטארטאפים אחרים ושאלתי אם שמעו על מיזם חדש שיכול להתאים לי כשותפה מעצבת. בכלל לא חשבתי עליהם כאופציה.

ברק ודור סיפרו לי שכשהם פתחו את המייל הם הסתכלו אחד על השני ואמרו ״אנחנו??״.
הם הציעו לי להצטרף ל-Stylift שוב, הפעם כשותפה. ובפעם הראשונה בקריירה שלי, הרגשתי שיש לי בייבי אמיתי. ובעיקר הבנתי מה זה באמת תהליך עיצוב.

stylift2stylift4stylift5stylift6stylift3stylift8

Stylift החל כפרויקט של יום בשבוע, אבל הקסם שלו ועבודת הצוות גרמו לי לנטוש יותר ויותר את זירת הפרילאנס, להוריד את מינוני הכתיבה בבלוג הזה (פרויקט בפני עצמו) ולהתמקד במוצר, על פיתוחיו ומופעיו. אבל מעל לכל, השיעור הכי גדול שלי השנה היה שיעור בשותפות.
הבנתי שתהליך עיצוב טוב תלוי לחלוטין בעבודת צוות לטווח ארוך, שמבוססת על אמון וכבוד הדדי, דינמיקה נבנית ויכולת דיון אמיתית, כזו ששומרת לכל אחד בצוות על תחומו המקצועי ומאפשרת חופש יצירה, מה שגרם לי כמעצבת להרחבת תחום האחריות שלי ולהבנה עמוקה יותר של המוצר וחווית המשתמש, הרבה מעבר לספר הסקיצות וקנווס הפוטושופ או האילוסטרייטור.

בנינו מוצר שאני מאוד אוהבת. אבל החלטנו בנקודה מסויימת לעזוב אותו ולהתחיל מיזם חדש לחלוטין. Stylift, מסתבר, הוא רק תרגיל חימום לנו כצוות.

לסטארט אפ החדש שלנו קוראים Jivi, אפליקציה בהתהוות, בתחום ה-Web Series. תחום שונה לחלוטין ומרתק בפני עצמו. אני חושבת שהפעם האחרונה שהיתה בי כזאת תשוקה לעצב היתה כשסיימתי את הלימודים, לפני כמעט 10 שנים :)

jivi2

– –

ליאת אבדי  |  AbadiGuard  |  liat@abadiguard.com

Merry Christmas

מישהו סיכם פעם את המשותף לחגי ישראל: ״ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל״.
תכלס, חגים נתפסים בעיניי כפריסה שנתית של ארוחות משולבת מתמטיקה. החישובים נעשים על בסיס השנה שעברה – עם מי חגגנו בחג הקודם, אצל מי, ובהתאמה מה תהיה פריסת הכוחות בערב ראשון וערב שני של החג, מי מכין מה, מי אוסף את מי ובאיזו שעה לצאת כדי להספיק לקנות זר פרחים על הדרך ולא להתקע בפקקים (בכל שנה מסתבר שכולם עורכים את אותו חישוב שגוי שמצליח להוציא את waze מאיפוס).

יוצא שבכל פעם שכריסמס מגיע, אני משתעשעת ברעיון להחליף את כל הבליל הזה שלנו עם הטקסטים והשירים שלא ממש הצלחתי ללמוד עד היום (בדגש על ׳מעוז צור׳) בחג איכותי, מרוכז, רגוע, שלא לומר חורפי (מבחינתי אפשר לחגוג גם את ה-21 בדצמבר, המועד הרשמי בו מתחיל החורף, העונה האהובה עלי), עם אווירת החג והקניות, פתיתי השלג הנערמים על גגות הבתים, קישוטי עץ האשוח, המתנות על אריזותיהן המשגעות (לא עוד עטיפות ירוקות של סטימצקי) והאייקונים שלובשים חג אצלי ב-Dock:

כטיבם של חגים, Christmas הוא פלטפורמה שיווקית נהדרת לשלוח מתנות חג ממותגות ולנצל את אווירת החג לקידום מכירות ומעשים טובים.

Christmas Bureau of Edmonton, הארגון ההומניטרי, בשיתוף Caldar Bateman קנדה, שלחו במהלך כריסמס את הערכות הבאות לפילנתרופים ותורמים ידועים בעיר Edmonton:

מקור: elpoderdelasideas

Tenfold Creative, סוכנות העיצוב מניו זילנד, ביקשה להדגיש את אחד מערכי המותג שלה – ׳השגת תוצאות טובות יותר׳ ואת רמת השירותיות הגבוהה ושלחה לקהל הלקוחות שלה קופסא עם גרף משוקולד וכרטיס המשווה בין פעילויות יומיומיות לפעילויות בחופשת החג:

מקור: thedieline.com

British Gypsum היא יצרנית הגבס לעיצוב חללי פנים המובילה באנגליה. לכבוד כריסמס, ובעזרת הסוכנות הלונדונית Cogent Elliott, הפיקה ושלחה ללקוחותיה כרטיס ברכה עם בורג בצורת אשוח בחזית. בפנים נכתב: "Hope you're fixed for a great festive season״:

מקור: www.pinterest.com/cogentelliott

– –

ליאת אבדי  |  AbadiGuard  |  liat@abadiguard.com

Pixafix

Pixafix היא פלטפורמה שממנפת שני הרגלים מוכרים במובייל: לצלם ולשתף, לטובת קידום מותגים.

בדומה אולי ל-check in של פייסבוק, שעונה על הצורך של המשתמש לדווח היכן נמצא כסטטוס חברתי, הטכנולוגיה בבסיס המוצר מאפשרת למשתמש להצטלם על רקע סקין ממותג המותאם למקום או לאירוע בו נוכח ולשתף ברשת החברתית, מה שיוצר נוכחות מותגית ויזואלית, קונטקסטואלית, על בסיס מעורבות אישית של המשתמש עצמו.

את הפרויקט הקימו בתחילת 2013 שני יזמים, מייק ג׳קובס ורוני יואלי, שהיא גם חברה טובה וקולגה נהדרת איתה שיתפתי פעולה בכמה פרויקטים. העבודה ביחד על פרויקט שהוא בייבי שלה ולא של לקוח משותף הפכה את התהליך גם לרגיש יותר מבחינתי. אין מה לעשות, זה תמיד יותר מורכב לעצב עבור חברים.

את תהליך עיצוב הלוגו, התחלנו כמו בכל פרויקט, בבריף מפורט.

הבריף הגדיר למעשה שני משתמשים. משתמשי הקצה (המצלמים והמשתפים), להם תעוצב בהמשך אפליקצית מובייל שתאפשר צילום במסגרת הסקין ושיתוף ברשת החברתית, ומנהלי השיווק או המותג אשר להם תותאם פלטפורמה שתכלול כלי ניהול ואנליטיקה לאותם מהלכים שיווקיים. הדגש במיצוג בכלל ובעיצוב הלוגו בתור התחלה הוא על קהל מנהלי הקמפיין, כאשר משתמשי הקצה הוא משני במקרה זה.

תהליך העיצוב החל בסקיצות בעפרון. חיפשתי סמל שיוכל לעמוד בפני עצמו כאייקון של האפליקציה ושברמה הרעיונית יתמוך בערכים בבסיס המוצר וימצב אותו כפלטפורמה מקצועית, מענה מצויין וחדש לניהול קמפיינים והעלאת מודעות למותג, באמצעות אותם הרגלים של משתמשי הקצה.

כאן עמדה לפני מניפה של קונספטים, הרבה לפני הלוק אנד פיל של הלוגו. ובסקיצות הראשונות ניסיתי לבחון סטים שונים של ערכים והצהרות: היכולת לייצא ולהתאים סקינים מגוונים, הדגש על צילום ופריימינג במיקום ספציפי, התווית החברתית שהמשתמש מבקש ליצור ביצירת הסטטוס, השילוב של צילום ושיתוף סטטוס חזותי, יצירת הבאזז, הויראליות והשיח החברתי.

לרוב אני משתדלת לשלוח 3 אופציות ללקוח ולא יותר מ-4. הסיבה היא, מנסיון, שיותר מדי אופציות עלולות לפגוע בתהליך ולבלבל את הלקוח ואותי. כדי לשמור על מיקוד בתהליך העבודה אני חייבת לעשות עבודת סינון ומיקוד אישי כבר בתחילתו, וזה לא תמיד קל. במקרה הזה, מאחר ורוני ואני מכירות את הראש האחת של השנייה, הרגשתי פתוחה יותר וסומכת יותר על שיקול הדעת שלה, שלחתי 5 אופציות.

לשמחתי, מייק ורוני בחרו באופציה הראשונה והאהובה עלי ביותר (אתם יודעים, זה לא תמיד קורה).
מבחינתי היה בה משהו מזוקק יחסית לאופציות האחרות, שאומר בפשטות את מה שהמוצר עושה: צילום במובייל ויצירת שיח סביבו. בשלב הזה החלטנו לבחון צבעוניות והתאמת פונט, על רקע פוזיטיבי ונגטיבי.

אגב, הפרויקט הזה נעשה לפני כמעט שנתיים ואחת התובנות שלי מאז היא להפריד בתהליך העיצוב בין שלב הצבעוניות ושלב הפונט. כל אחד מהפרמטרים צריך להבחן בנפרד ולמקד אליו את תשומת הלב. היום, כשאני מעצבת לוגו, לאחר שנבחרת אופציה, אני עוברת להתאמת פונט ואת הצבעוניות משאירה לסוף.

בסופו של תהליך ממוקד, הדרגתי, עם פרטנרים ודיאלוג שכל מעצב מאחל לעצמו, נולד לנו לוגו:

Pixafix Website

– –

ליאת אבדי  |  AbadiGuard  |  liat@abadiguard.com

תרגיעו

אני אוהבת את יום כיפור. השקט שבחוץ משרה עלי שקט פנימי מהסוג שאין לי דרך להשיג בשאר ימות השנה, גם לא בשבתות, אפילו שאני מאוד משתדלת. אני מרשה לעצמי באמת להתעלם מהטלפון ולא לפתוח מחשב ומפנה מקום לתה ולספרים הישנים. מודה שאני פחות טיפוס של סיפורת, יותר של ספרי עיון, כאלה שנוגעים באנתרופולוגיה, בשפה, בהתנהגות של אנשים (הרבה לפני שהם ׳משתמשים׳).
ביום כיפור, יוצא לי להגיע לספר או שניים שנשכחו או שנקנו במיוחד עבור שקט שכזה. וכשזה קורה, אני תוהה למה אני לא עושה את זה יותר, לטובתי האישית והמקצועית.

אספתי כמה קמפיינים שעושים כבוד לזמן קריאה.

Penguin Companhia das Letras, ההוצאה לאור הגדולה ביותר בעולם לספרות קלאסית, בשיתוף Mood/TBWA סן פאולו ברזיל, יצאה באפריל האחרון בקמפיין שמטרתו לגרום לאנשים שנטשו את הספר הקלאסי לטובת שיטוטים ברשת החברתית לחזור ולקרוא את הספר שהבטיחו לעצמם שיסיימו. החומרים: סימניה, סנסור, טיימר, חיבור wifi וחשבון טוויטר:


עד 1990 נחשבה רוסיה למדינה הקוראת ביותר בעולם. היום, אנשים קוראים פחות.
רשת הספרים הגדולה ביקטרינבורג רוסיה ״100,000lbooks״ החליטה לצאת בקמפיין שמטרתו להזכיר לאנשים לקרוא. התובנה המרכזית בבסיס הקמפיין – אנשים קוראים הכי הרבה בשירותים. וכשאין מה לקרוא, קוראים מה שזמין. בדרך כלל מטהרי אוויר.
בשיתוף משרד הפרסום Voshkod הוציאה מהדורה של מטהרי אוויר עם קטעי טקסטים נבחרים מתוך רבי מכר, שהופצו בשירותים ציבוריים במרכזי קניות, משרדים, מסעדות וחנויות לתחזוקת הבית:


Casa de livros, באמצעות Leo Burnett, São Paulo, Brazil החליטה לקדם קריאת ספרים בקרב ציבור חובבי הסרטים. בחנויות להשכרת סרטים מוקמו ספרים לצד גרסאות ה-DVD שלהם, ועליהם מדבקה: ״If the film is incredible, wait until you read the book.״

מקור: Guerilla Marketing 

בכל הקשור לשימוש במובייל לצרכי מידע רומניה מפגרת אחר שאר מדינות אירופה. כדי לעודד את הרומנים לנצל טוב יותר את מכשיריהם, חברה Vodafone ל-Mobexpert, חברת הרהיטים הגדולה ברומניה (ומשרד הפרסום McCann, Bucharest, Romania), יחד יצרו את פרויקט 'Digital Library Wallpaper׳.
הסיפור הוא פשוט – נכנסים לאתר הפרויקט, מבצעים drag and drop של הספרים האהובים (מתוך רשימת הספרים המוצעים בחינם) אל כוננית הספרים הוירטואלית, מעלים תמונות לשילוב במסגרות התמונות על המדף, בוחרים צבעים לאוביקטים המונחים בה, מזמינים, ומקבלים הביתה את הכוננית המותאמת כטפט לקיר. הכוננית מאפשרת לסרוק את הספרים ולקרוא אותם בטאבלט או במובייל:


גמר חתימה טובה לכולכם🙂

– –

ליאת אבדי  |  AbadiGuard  |  liat@abadiguard.com

חיי מדף

והרי התחזית (לפני עשור)

ב-2001 יצא ספרו המרתק של פאקו אנדרהיל (אנתרופולוג קמעונאות), ״למה ואיך אנשים קונים?״, העוסק במדע הקניות. מעניין לקרוא את התחזיות שלו מלפני יותר מעשור לאתרי הקמעונאות ברשת (מתוך פרק 17, ׳בעולם וירטואלי, אף אחד לא שומע שאתה קונה׳):

״מדוע כה מאוהבת הקהילייה המקוונת ברעיון של מכירת תוכנה, ספרים, מוזיקה וסרטי וידאו באינטרנט? משום שבמקום לשלוח לביתך את הסחורה המוחשית, יום אחד ניתן יהיה פשוט להוריד את כל אלה לכונן הקשיח, ובכך לאפשר לחווית הצרכנות כולה להתנהל במתכונת הדיגיטלית. וזה יהיה כיף, לא? ללא ספק. אבל אין בכוח מכירה כזה כדי להוות איום רציני על קמעונאות מוחשית.״

בהמשך הוא טוען שחנויות וירטואליות הן טובות יותר מאלו הפיסיות מאחר והן יכולות להציע מבחר בלתי מוגבל, מידע, נוחות ומיידיות, אך הן אינן יכולות להחליף מגע, התנסות או כל גירוי חושי אחר, סיפוק מיידי ואינטרקציה חברתית.

אין בידי נתונים והוכחות לגבי הרגלי החברה הגלובלית או הישראלית בעולם הקמעונאי של היום, אבל נדמה לי שאתרי הקמעונאות עושים בית ספר לחזון אנדרהיל.


מקור: Honest Slogans

בכל הקשור לקמעונאות מזון, אני מגלה שרוב מכריי העתיקו את ׳הקניות הגדולות׳ למרחב הוירטואלי. הסיבות הן בהחלט אלו שמנה אנדרהיל, אך בעיקר הנסיון לחסוך במציאות של היום. מעבר למחירים המוזלים באתרי הקמעונאיות, עדיף לנטרל את אותם עניינים שאינם ברי החלפה לטענתו, הגירויים והסיפוק המיידי, המנוצלים לרעתנו במרחב הפיזי. אינטרקציה חברתית? העולם השתנה מקצה לקצה, פאקו.

מה יש לפולקסווגן לחפש בסופר?

ועדיין, אני מאוד אוהבת את שיטוטי ה׳השלמות׳ בסופר פה ברחוב, זה נותן לי תחושה ביתית. בעיקר כשמדובר במדינה אחרת, או בצרכניה מקומית בצפון (׳צרכניה׳ היא אחת המילים האהובות עלי בעברית), זו הדרך שלי להכיר ולסמן טריטוריה.
אז לטובת חובבי ראשי הגונדולות (*) וממששי המוצרים, אספתי כמה קמפיינים שמנצלים בצורה חכמה את המרחב הקמעונאי הפיזי.

ה-AirFryer של Philips הוא מכשיר שמאפשר לטגן עם אוויר, במקום עם שמן. בקמפיין הבא החליטו להכריז על ״השמן החדש״ ולהראות נוכחות על המדף בסופר, לצד המתחרים הקונבנציונליים:


קריאייטיב: Ogilvy & Mather, Singapore

כדי לקדם את המסר שהמיונז של Hellmann's הולך מצויין עם כל דבר, מוקמו Slot Machines ברשתות סופרמרקט, מרכולים ובברים ברחבי ברזיל. הלקוחות הוזמנו לנסות את מזלם ולהגריל קומבינציה (מתוך 280 קיימות). עם התוצאה שנתקבלה, קיבלו הלקוחות את המתכון לשילוב שהוגרל בצירוף צלחת טעימות:


קריאייטיב: Ogilvy, Brazil

הקמפיין מבית Knauf, מותג גרמני של חומרי גבס לבניין, מומש ברשתות ׳עשה זאת בעצמך׳ ברחבי הרפובליקה הצכ׳ית וסלובקיה:


קריאייטיב: Hybrids

ונסיים בשחקנית חיצונית שמשתמשת במרחב הקמעונאי לקדם את המוצר שלה: Volkswagen, המבקשת לקדם את משאיות ה-Tailor-Made שלה כמותאמות לכל סוגי העסקים, בדגש על תקציב.
לצורך העניין, עוצבו עגלות סופר עם חזית פולקסווגנית ושולב בהן ממשק המאפשר שליטה בתקציב. בתחילת הקניות מגדירים תקציב ובהמשך הממשק קורא את הברקודים של המוצרים, מסכם את עלותם ומתריע מתי התקציב מסתיים:


קריאייטיב: AlmapBBDO, Brazil

– –

ליאת אבדי  |  AbadiGuard  |  liat@abadiguard.com

שיעור בחווית משתמש

שמתי לב שהשילוב של שני התחומים האהובים עלי – פרסום גרילה ועיצוב חווית משתמש הפך את התנהלותי בחיים ובכלל לאחרת. אני בוחנת כל אינטרקציה שיש לי במרחב הדיגיטלי והפיסי, עם מוצרים, שירותים ומרחבים ציבוריים. כיצד הדברים מעוצבים, היכן ממוקמים ומהי מידת ההשפעה שלהם עלי. היכן נעשה ניצול נכון של משאבים ומרחב, היכן נעשו הדברים בחוכמה ובלחש או בטפשות ובברוטליות, מדוע אני חוזרת לאותו מקום. מדוע אני לא נותנת הזדמנות שנייה למקומות בהם ביקרתי פעם אחת ודי. היכן הרגשתי שכיבדו אותי, רימו אותי, היכן לא הבינו אותי באמת.

את השלט הבא מצאתי בכפר-סבא, בסמוך לבית ספר:

והוא מיד העלה בי חיוך. הטקסט הקצר, בחסות עיריית כפר-סבא, מראה שלקחו בחשבון את קהל היעד, ה׳משתמשים׳ אם תרצו. הרי יכול היה להכתב כאן טקסט נוקשה אחר, ״העצירה אסורה״ למשל.
כאן יש פנייה ממוקדת מתוך הבנת הסיטואציה – ההורים והילדים נפרדים למשך שעות רבות. הניסוח מגלה אמפטיה ל״רגשי״ של הבוקר, המשותף לכולם, מתוך הנחה שרמת הקשב תעלה ובעקבותיה הציות. נאפשר להם להפרד, אבל שיעשו את זה מהר.

והנה ניצול יפה של אינטרקציה דומה, הפעם מכיוון פרסומי (Labello, השפתון לשפתיים יבשות):

 מקור: alainlee | קריאייטיב: TBWA Germany

– –

השבוע נתקלתי במאמר נחמד ב-UX Magazine, אותו כתב Tony Albanese, איש שיווק דיגיטלי, לשעבר מדריך תיירים ב-Univeral Studios, המתייחס לקשר שבין חווית המשתמש במרחב האמיתי לבין עיצוב מוצרים דיגיטליים.
לשמחתי, ולטובת הקוראים שמעדיפים לקרוא בעברית (כמוני), קיבלתי אישור לתרגם (לא במדוייק אבל מספיק קרוב) את המאמר, תהנו.

Four Things I Learned about UX at Universal Studios

מהרגע שנכנסת לפארק שעשועים, הכל מעוצב בקפדנות כדי להעביר חוויה של מציאות מדומה שאינה דומה למציאות אחרת.

יוניברסל סטודיוס, היכן שעבדתי כמדריך תיירים VIP, אינו יוצא מן הכלל. כדי לעלות למרכבה של ספיידרמן ולהלחם לצידו ברעים ברחובות ניו יורק, ממתינים בתור בתוך חלל המעוצב בהשראת סגנון קומיקס קלאסי, בצבעוניות מונוכרומטית. כך שלמעשה הסיפור מתחיל כבר כאן, בקו ההמתנה, באופן שחווית הרכיבה עצמה היא המסקנה הקולנועית שלו.

לעבוד כמדריך תיירים ביוניברסל היה כיף אמיתי. אני מבין שגם היום אני עוסק בהעברת חווית מציאות מדומה למשתמשים, הפעם כאיש שיווק וחובב עיצוב. ובמבט לאחור, העבודה ביוניברסל לימדה אותי המון על חווית משתמש.
יצירת חווית משתמש דיגיטלית מדהימה מתחילה במציאת השראה בעולם האמיתי. הנה ארבעה שיעורים שלמדתי בעולם האמיתי (והלא מציאותי) של יוניברסל סטודיוס:

תשלום בכניסה עלול לפגוע בחווית המשתמש

הרגע סיימת את המקטע האחרון ברכבת ההרים בנחיתה מגובה 50 פיט במהירות 60 מייל לשעה, במהלכה הבחנת בהבזק מהיר. ״מגניב, הם צילמו אותנו!״ – אתה מיד רץ עם המשפחה לחנות המתנות וממתין שהתמונה תופיע על הצג.

התמונה היסטרית, כולם צוחקים. תיעוד של זמן איכות ביחד. ואז אתה מגלה שהתמונה ממש יקרה. כבר שילמת סכום גבוה על כרטיס הכניסה, קנית חולצה ואוכל במחיר מופקע. החוויה המטורפת הופכת בשנייה למאכזבת בזמן שאתה שוקל האם לקנות או לא את התמונה. אתה מנסה לצלם את התמונה המופיעה על המסך עם הנייד שלך, אבל מהר מאוד מופיע עובד הפארק שמונע ממך לעשות זאת.

הרבה אתרים מתנהגים בדיוק כך.
קחו למשל אתרים המציעים טמפלטים חינמיים לכתיבת קורות חיים. היוזר שקופץ על ההצעה משקיע זמן, עורך וכותב את כל הנתונים המקצועיים שלו. ואז כשמנסה לשמור או להדפיס את קורות החיים, מגלה שיש להכניס פרטי כרטיס אשראי ולשלם סכום חודשי כדי לקבל גישה למסמך. זה נכון שההבטחה הראשונית יכולה לייצר שיעורי המרה גבוהים של לקוחות פוטנציאלים בנקודת ההתחלה, אבל בהמשך מדובר בחווית משתמש מתסכלת, שלא תשמר אותם לטווח הרחוק.
דוגמא נוספת היא אתרי תוכן המאפשרים לקרוא שתי פסקאות של מאמר לפני שלב ההרשמה לאתר. העניין הוא שלמי שמעוניין לקרוא את יתר המאמר ולהתחיל את תהליך ההרשמה והתשלום, הדבר יעלה בהפחתת מידת ההתלהבות ובתחושה שמישהו גוזר עליו קופון.

חווית משתמש טובה תלויה בשקיפות ובהצהרת כוונות אמיתית בנקודת המפגש עם הלקוחות הפוטנציאלים. מוצרים רבים, בינהם UXPin (הכותב עובד שלהם לשעבר), מציעים נסיון בחינם אך מציגים לצד ההצעה הנדיבה את המחיר למקרה שהיוזר יבחר להמשיך.

החוויה הטובה ביותר לא מגיעה מהעתקה

אם ביקרתם בפארק שעשועים בוודאי הבחנתם שהוא בנוי במבנה מעגלי/פרסתי, המאפשר למבקרים לחזור לאותה נקודה בסיומו של כל מתקן (וכמובן לממש את כספם כל פעם בחנות המתנות).

כמדריך תיירים, נתקלתי במיליוני תיירים המתחילים את הביקור בפארק בפנייה ימינה.
כשכולם פונים לאותו כיוון, יש עומס והמתנה ממושכת לאותם המתקנים, בזמן שהמתקנים הממוקמים משמאל לכניסה לפארק עומדים ריקים והופכים עמוסים רק בשעות הערב.
משפחות שהחלו את הביקור בפנייה שמאלה (בניגוד לדרך ההמונים) חוו זמן ביקור איכותי יותר, עם פרקי המתנה קצרים משמעותית.

כשמעצבים מוצר, לא פעם מתקבלים פידבקים מאנשי מקצוע לגבי שיטות והרגלים רצויים ונכונים בעוד שלמעשה מדובר בטיעון מוצדק פחות ומקצועי פחות – כי זה מה שכולם עושים.
בכדי לספק את חווית המשתמש הנכונה ביותר, נדרשים לא פעם להעז ולבחון פתרונות חדשים אשר עשויים להטמע, לחנך מחדש ולהפוך לטרנדים. אינטרקציות מובייל כדוגמת ה-swipe היו בהתחלה לא מוכרות ולא מוכחות אבל עשו מהפכה של ממש בעולם חווית המשתמש.
צריך לזכור שחלק מההרגלים המושרשים ביותר אחראים לחווית משתמש גרועה. תחשבו על זה בפעם הבאה שתרצו לקרוא רשימה המאלצת אתכם להקליק על כל אייטם. היו אמיצים ואל תאמצו פתרון בעייתי רק בגלל שאחרים בחרו בו.

אם המשתמשים שלכם אבודים, זה אומר שאתם אבודים

לפי Jakob Nielsen’s 5 User Theory נדרשים 5 משתמשים בלבד כדי לאתר 98% מבעיות השימושיות. בהרצת בדיקות משתמשים, קשה להמנע מלהנחות את המשתתפים ולהוביל לפתרון המתבקש. אבל יוזרים אמיתיים מסתכלים על המוצר שלכם בדרך שאתם לא תוכלו לעולם: בפעם הראשונה.

כשעבדתי ביוניברסל הפתיעה אותי כמות האנשים שניסו להכנס למתקנים דרך פתחי היציאה שלהם. במיוחד במהלך ה-Halloween Horror Nights, כאשר קווי התורים למתקנים המאולתרים לא עוצבו בקפידה כמו אלו הקבועים. עבור עובדים רבים ואורחים קבועים הכניסות והיציאות נראו הגיוניות, אך הן לא שירתו נאמנה אורחים חדשים, גם אלו שנעזרו במפות. כשצפיתי באורחים שלנו טועים פעם אחר פעם בחיפוש אחר שער הכניסה, הבנתי שמשהו לא עובד טוב. היו לכך הרבה סיבות, אך המרכזית שבהן היתה מיקומם של שלטי הכוונה ללא תאורה. נוכחות גבוהה יותר של צוות עם סטיקלייטים היתה עושה כנראה הבדל גדול.

כשאני מתעסק בחוויות משתמש באתרי אינטרנט אני זוכר כל הזמן את האורחים והבלבול. כאשר נבדק או משתמש חדש לא מנווט בקלות, אני מיד מסיק שהבעיה היא שלנו.

הישנות היא המפתח להצלחה

במהלך עבודתי ביוניברסל, היתה לי הזכות להיות חלק מהפתיחות הרשמיות הגדולות בכל הזמנים: ׳עולמו הקסום של הארי פוטר׳. עם מאות אלפים של מבקרים ביום הפתיחה, חרגנו משמעותית מהקיבולת היומיומית. גם היום, רבים מאלו שעבדו אז ביוניברסל זוכרים את ה-18 ביוני 2010 כאחד הימים הרעים, המרגשים והבלתי נשכחים בחיינו.

הפתיחה אז של ׳עולמו הקסום של הארי פוטר׳, היתה כאוס מוחלט.
נדרשנו לאלתר ולנטוש תוכניות מגירה במהלך היום, להחליף ולחדד טאקטיקות במהירות מדי יום, עד ששכחה ההתרגשות בפארק. כך למשל, מספר העומדים בתור עבר משמעותית את מספר האנשים היכולים לשהות בבטחה במבנה תוך כדי הבטחת הסדר בלובי שירות האורחים. כל דרג הבכירים נדרש היה לשלב כוחות כדי לתכנן ולבצע קו תור חדש שחרג הרבה מעבר לדלתות המשרד שלנו. וכל אותה העת נדרשנו להתאים את מבנה התור לגלים חדשים של אורחים שהגיעו כדי להבטיח חווית המתנה רגועה ככל שניתן. בסוף הקיץ, המסקנות מההתנהלות שלנו הפכו למדע מדוייק ממש.

לא היתה שום דרך להכין אותנו לכאוס שנוצר. ההתנסות הזו לימדה אותי להיות גמיש. חייבים להשאר פתוחים ולחדד כל הזמן את תהליכי העבודה.
במהלך אפיון ופיתוח המוצר, אין לנו דרך באמת לדעת מהן הבעיות בהן יתקלו משתמשי הקצה שלנו. חייבים להערך ולהבין שאין דרך להמנע משינויים חוזרים ונשנים ולעשות שימוש בנתונים המתקבלים מהשימוש במוצר או בשירות כדי לייעל אותם.

היכולת של צוות העובדים של יוניברסל להשתנות ולהתאים את השירות לצרכי השעה, הביאה ליצירת חווית אירוח מדהימה. כשזה מגיע למוצרי אינטרנט, התפיסה שלי זהה לחלוטין.
אנחנו חייבים למשתמשים שלנו מפגש איכותי עם המוצרים והשירותים שלנו והדרך ללמוד איך לעשות זאת היא לפעמים פשוט לקבל שיעורים מהחיים.

למאמר המקורי: ״Four Things I Learned about UX at Universal Studios, by Tony Albanese״

– –

ליאת אבדי  |  AbadiGuard  |  liat@abadiguard.com

Notes to self

בחדר העבודה שלי יש שידה עם שתי מגירות יקרות לליבי, הנפתחות עם כל פרויקט חדש.

תמיד הייתי אספנית של ספרי סקיצות. במגירה שהקדשתי לטובת העניין מתארחים לזמן מוגבל עשרות ספרונים בכל מיני גדלים וכריכות, אותם אספתי, קניתי וקיבלתי ממי שמכיר ואוהב אותי באמת. ובכל פעם שהצטרף לו ספרון כזה למגירה, הרגשתי שקיבלתי עוד הזדמנות לעוף. השילוב של דפים איכותיים, נקיים, כרוכים בקפידה עם עפרונות רכים או דיו שחור הוא שעושה למוח שלי להרגיש בבית. להניח לרעש בצד ולאפשר לעצמי להתבטא מאפס. כמו רקדן שעולה על פרקט מצוחצח.

כחלק מחיפוש תמידי אחר ספרי סקיצות פוטנציאלים, אספתי כמה פרויקטים מדליקים שלוקחים את חווית השרבוט בספרי הסקיצות צעד אחד קדימה.

Burak Kaynak, המעצב הקנדי (שאת עבודותיו סיקרתי לא פעם) עיצב את "Sliced Bread Notebook". הולך מצויין עם הקפה של הבוקר.

המעצב הטורקי Ozan Akkoyun יצר עבור Happily Ever Paper את ״Mood Book״, ספר המאפשר לתייג כל יום ברגש. פשוט קורעים את הרגשות שאינם רלוונטיים לאותו יום ומשאירים את אלו שכן. עם הזמן הופך הספר לסוג של מראה אחורית אישית ומרתקת.

הנחת העבודה בבסיס הפרויקט ״Selfbook״ של המעצב Rıza Çankaya היא שקהל היעד של ספרי סקיצות קריאטיבי מספיק כדי ליצור לעצמו ספר סקיצות בהתאמה אישית. הערכה שיצר מכילה כמה אופציות לכריכות וספירלות, דפים מחוררים ומדבקות של צורות ואותיות, מהם ניתן להרכיב ספר או מספר ספרים.


מתוך Happily Ever Paper

ב-Monkey Business הלכו עם הקונספט הזה רחוק יותר. מדוע לא לאפשר לאסוף את הדפים לבד, כחלק מההשראה והקריאטיביות שבתהליך? קבלו את ה-Eco Clip:


_
ל-Hanna Yoon, סטודנטית לעיצוב מניו יורק היו שתי מטרות: לייצר מרחב יצירתי במקומות ציבוריים, המאפשר לתעד חוויות והשנייה – להיות מעצבת טובה יותר. לתפיסתה, מעצבים הם מטיבם צופים החוקרים את הסביבה היומיומית שלהם ולומדים ממנה, ולכן כדאי שיהיו להם את הכלים לסכם את התובנות והחוויות שלהם. היא יצרה את Space, מעין טמפלייט ויזואלי המאפשר כתיבה ושרבוטים, אותו ביססה על מחקר משתמשים והתאמות לאורך שלוש שנים.

באופן אישי אני לא יודעת אם הייתי מסתדרת עם גריד כל כך נוקשה, אבל תהליך יצירת הפרויקט מאוד מעניין וגם התוצאות הויזואליות:

ונסיים בספר הכי נחשק בעיניי (כאן אזכיר שהיתה לי יומולדת לפני שבוע), "Walls Notebook", מבית the המעולים (!). הספר מכיל 80 צילומי קירות מרחבי ניו יורק ומאפשרים לכל אחד מאיתנו להרגיש כמו אמן גרפיטי בלי לקחת סיכון.

צילומים מתוך Wantist

– –

ליאת אבדי  |  AbadiGuard  |  liat@abadiguard.com