ת'שמעו סיפור.
לקראת סוף שנות ה-60 התרחש המירוץ המטורף לירח. המתחרות: ארה"ב מול רוסיה. ארה"ב פיגרה מאחור עם רזומה לא מרשים במיוחד וכשלונות מביכים על אדמת כדור הארץ בזמן שהרוסים כבר התאמנו כמה מטרים טובים מעל פני האדמה. במהלך המירוץ, האמריקאים הגיעו למסקנה כי עליהם לצייד את האסטרונאוטים שלהם בעט אשר יתפקד בתנאי חום וקור, גרביטציה וריק. הם השקיעו בפיתוח העט 2,000,000$ ו-3 שנים של פיתוח.
ואז הם גילו, שהרוסים, שלחו את האסטרונאוטים שלהם עם עפרון.
קודם כל מדובר בסיפור אמיתי. יש כזה עט. ואפשר גם לקנות אותו בסניף ריקושט הסמוך למקום מגוריכם.
את הסיפור הזה שמעתי כשהייתי בשנה ג' בלימודים בחולון. המסר שלו היה כ"כ חזק בעיניי, משום שהוא נורא התאים לי ללימודים עצמם. הרעיונות המבריקים ביותר שנתקלתי בהם היו הפשוטים והחכמים ביותר. הם תמיד נראו כפתרון הטבעי שהיה מונח לנו מתחת לאף בזמן שהעדפנו להביט לאופק ולהאמין שהוא שם, יתגלה לאחר מאמץ רב. כך גם בכל הקשור לקונספט – קריאייטיב טוב, הוא קריאייטיב מתבקש לפעמים. כזה שאומרים עליו – "וואלה". או "גדול". מהסיבה שהוא כמו מתלבש כמו כפפה ליד ולא נראה שיש פתרון מדוייק יותר.
הסיפור הזה כ"כ השפיע עלי, שהפכתי אותו לפרוייקט הגמר שלי, בשנה ד'. לא היה לי מושג קלוש באנימציה, בוידאו ובתנועה (כי התמחתי בפרינט), אבל הייתי כ"כ נחושה שלא היה לי אכפת. תהליך העבודה עליו היה מרתק, וכלל גם עבודה צמודה עם מדען ישראלי בנאס"א שעזר לי עם חומרים ויזואלים מרתקים (וגם שלח לי שני דגלי אמריקה וסיכת נאס"א לפרזנטציה).
אגב, הוא הציג את הסרטון הסופי לחבר'ה שלו בנאס"א. תגובתם היתה שיש להניח שהיום היו מתנהגים אותו הדבר. אמריקאים, נו.
– –
ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard
הבלוג שעושה כבוד לקונספט 
[…] את הסיפור הזה על נאס"א ששפכו כסף על עט שכותב בחלל והרוסים לקחו עיפרון? אז בקיצור, עיפרון זה אחלה של דבר […]