חדל קשקשת??

הייתי בטוחה שאני אהיה מאיירת. בגלל זה הלכתי ללמוד תקשורת חזותית. אבל במהלך הלימודים עצמם, התאהבתי בכוחו של הקונספט. ביכולת המדהימה שיש למעצב להעביר מסרים, ופחות ב"איך" – שיהיה איור, צילום או משפט. וואטאבר. טענתי כאן לא פעם שתקשורת חזותית הוא תחום מרתק – הוא לא ביצוע ולא עשיית דברים יפים, אלא יכולת העברת מסרים וזו צריכה להיות חתיכת יכולת, משום שכמות המסרים שאנחנו נחשפים אליה ביום יום היא היסטרית. עכשיו לך תבלוט.

בקיצור, מתוך אותה התאהבות לא צפויה, המסלול הצפוי שלי היה לסיים את הלימודים וללכת לעבוד בתחום הפרסום. לשמחתי הרבה, השתלבתי לי די מהר באחד ממשרדי הפרסום המובילים דאז. קיבלתי במתנה מנהלת קריאייטיב נהדרת ואנושית (נדיר בתחום!), קופירייטר צמוד (שמהר מאוד תקשר איתי ללא מילים) וצוות מקסים מקסים. אממה? תוך חודש הבנתי שאני חיה בסרט. בקונספט הזה, הקרוי משרד פרסום, עסוקים בפוליטיקה, לא בקריאייטיב. השיטה: פוטושופ + 12 שעות עבודה ביום (בממוצע). יאללה, קדימה, הלקוח מחכה.

מהר מאוד יצאתי לעצמאותי (אחרי שקפצתי בין מספר משרדי פרסום, תוך שאני מאמינה שהפעם זה יהיה אחרת). הדפסתי לי פנקסי חשבוניות וקבלות, קניתי פונטים וחזרתי לספר הסקיצות הישן והאהוב, השביעי במספר. אתם לא יודעים כמה התגעגעתי אליו.

נוכחות של ספר סקיצות בחיי מעצב/ארט היא קריטית בעיניי. גם בלימודים מדובר היה בקודש הקודשים. צמוד אלי, ליד הארנק והמפתחות. בדרך שלי לכל מקום. שם הכל מתחיל מבחינתי. לעולם לא במחשב. בטח שלא ב-google images… כשמתרגלים לנוכחות שלו, ולכך שכל פתרון עיצובי מתחיל קודם בו, קורים דברים נפלאים. היד משתחררת ובעקבותיה גם המוח. אין גריד, אין קובץ פתוח במידות מוגדרות וברזולוציה מותאמת. יש דף לבן והכל אפשרי. אפשר לכתוב, אפשר לקשקש, אפשר לדמיין. שם מתחילה דרכו של קונספט טוב. זה הרגל משנה א'. אז אמרו לנו לקנות ספר סקיצות. אמרו לנו שזה טוב, לפחות פעמיים ביום. ואכן, קניתי לי. בהתחלה יחסינו היו בבחינת 'שלום שלום'. המתח סביב הלימודים החדשים ורכישתו גרמו לי לשקול טוב טוב כל קו וקומפוזיציה (מילה חדשה שלמדתי). הכל היה נורא נכון כזה. אבל תוך כמה חודשים, הכל ממש השתנה. פתאום גם למילה אחת קטנה על דף גדול, היה מקום של כבוד. פתאום הופיעו להם קשקושים מהצד הימני של המוח. פתאום הם קרו ביד שמאל בכלל. והשיטה קרמה לה עור וגידים. קודם מתפזרים, מוציאים את הבנאלי והנכון. רק אח"כ, מתחילים הדברים הטובים באמת להגיע.

הנה טקסט, מתוך תיאור המותג The Action Runner (ספרי סקיצות):

…."to help creative professionals boost productivity and make ideas happen. The Action Method was designed to help us push projects forward by organizing our ideas and focusing on action steps."

–

נתקלתי בקורס מעניין שהועבר ב'מכון האקדמי טכנולוגי חולון', בהנחיית נעמה שטיינבוק, לחבר'ה של עיצוב תעשייתי, במסגרתו נתבקשו הסטודנטים לעצב ספר סקיצות המשקף את יחסם אליו כמעצבים. הנה כמה עבודות מתוכו:

עיצוב: נועם בר-יוחאי

עיצוב: שגב מואיסה – בהשראת מפיות נייר – מדיה שמצילה אותנו כשעולה רעיון דווקא בבית קפה

עיצוב: דנה שאול – למי שמקבל השראה דווקא מדפים ריקים בספרים (הספר עוצב כספר רגיל, כאשר ככל שמתקדמים בדפיו הם נעשים חלקים)

וכל הפוסט הזה נכתב משום שנתקלתי לפני כמה ימים בספרי הסקיצות עוצרי הנשימה של אנה רוסקובה, מאיירת פשוט נפלאה מאוקראינה:

זה פשוט מרתק לראות איך הכשרון האדיר הזה מתבטא בצורה מושלמת באמצעות עפרון ודף. את היצירתיות ואת החיבור היחודי הזה שנוצר שבין מוח ליד. עכשיו איפה שמתי את העפרונות שלי?

– –