אני? ורוד??

ורוד זה לא אני. האמת שגם כחול הוא לא ה-צבע שלי, אלא צהוב. אבל אם אני צריכה לבחור בין ורוד וכחול, אין ספק שכחול אהוד עלי הרבה יותר. בתור ילדה, התובנה הזו גררה לא מעט התנצלויות ותחושת אאוטסיידריות. מתוך אותה תחושת אי נעימות מוקדמת, שאלתי את עצמי לא פעם מה מקור התופעה. האם ניחנתי בסוג של באג או שהבאג הוא חברתי בכלל. האם נולדים עם זה או שנולדים לתוך זה?

מדוע גאדג'טים נצבעים בורוד על מנת להתיר את שימושם בקרב נשים?

הצלמת הקוריאנית JeongMee Yoon החלה לצלם מ-2005 צילומי חדרים של ילדים כחלק מפרוייקט שנקרא The Pink & Blue Project. הכל התחיל מבתה בת ה-5 של הצלמת שסרבה ללבוש פריטים שאינם ורודים או לשחק במשחקים שאינם ורודים. יון גילתה שמדובר בטבע גלובלי, הרבה מעבר לחדרה הקטן של בתה. היא תהתה האם מדובר בתופעה שמקורה בפרסום ובמיתוג העכשווי המכוונים לילדות ולאמהותיהן, כדוגמת Barbie ו-Hello Kitty והאם בנות מתורגלות במודע ולא במודע להצמד לורוד בדרכן על מנת להצהיר שהן בנות / נערות / נשים. תלוי בגילן כמובן.

מעבר לצבעוניות החד משמעית, הניכרת בעבודותיה של יון, ניתן להבחין גם בשיוך קונספטואלי של האובייקטים, לפי מגדר כמובן. האלמנטים הורודים-סגולים-אדומים משוייכים לאיפור, ביגוד, כלי מטבח ודומיהם, בעוד שבכחול נצבעו רובוטים, חפצים הקשורים במדע, תעשייה ודינוזאורים. אפשר לראות בכך הגדרות ראשוניות של טבע החברה, שאיפות האדם בחברה לפי מגדר כמובן. מעין אימון ראשוני לתפיסת החיים שלנו.

כשקראתי באתר של יון על הפרוייקט ולאחר מכן עיינתי בכמה מחקרים והסברים באינטרנט, הופתעתי לגלות שפעם הצבע הורוד הוגדר כצבע גברי. ב-1914 המליץ העיתון האמריקאי Sunday Sentinel לאמהות: "Use pink for the boy and blue for the girl, if you are a follower of convention".

אדום נתפס כצבע עז ועוצמתי ולכן שוייך בטבעיות לבנים. כחול נתפס לעומתו כצבע רך יותר ושוייך לבנות. למעשה, רק לאחר סיומה של מלחמה"ע ה-2 החל השימוש בצבע הכחול עבור בנים ובורוד עבור בנות. המהפך נבע אולי מעובדה פשוטה וכביכול שולית – הפקת מדי פנימייה ומדי מלחים עבור בנים תוך שימוש בצבע הכחול, נחשבה לזולה ביותר.

כבר במלחמה"ע ה-2 ניתן ביטוי לאותו מהפך, בדמותו של טלאי ורוד שהוצמד למי שנחשד כהומוסקסואל:

ב-2007 התפרסם מחקר שערכו החוקרות אניה הלברט ויזו לינג בחסות אוניברסיטת Newcastle אנגליה. הן ביקשו לבדוק האם עניין הצבעים הוא עניין ביולוגי או תוצר חברתי. לצורך המחקר נבחנה קבוצה קטנה שהורכבה מסינים ובריטים שנתבקשה לדירוג העדפה מהיר אל מול הופעת צבעים על מסך מחשב. תוצאות המחקר הצביעו על כך שהגברים דירגו את אורך הגל הקצר ביותר של הספקטרום (סדר הצבעים בקשת) כמועדף עליהם ביותר ולאחריו בהתאמה את הצבעים הארוכים יותר: כחול, אחריו ירוק, צהוב, כתום ובסוף בסוף האדום. הנשים העדיפו את אורכי הגל הארוכים יותר – כלומר אדום בעדיפות עליונה. הלברט הסיקה מכך שהתמודדות הנשים בטבע היא זו שמביאה להעדפה מסוג זה, מאחר ותפקיד האשה הקדמונית היה ללקט פירות (אדומים) ולטפל בבני המשפחה (זיהוי של צבע פנים המצביע על רמת בריאות. גוון פנים אדום נחשב לבריא מאשר ורדרד חיוור), העדפתה לגוונים החמים אינה מקרית. גברים, לעומת זאת, אינם מתעכבים על חשיבות הצבע. ביסודם, כציידים, חיפשו משהו כהה כדי לירות בו. לגבי העדפתם את הצבע הכחול טענה הלברט כי יכולה רק לשער כי ההעדפה המובהקת לכחול היא אולי תוצר של צבע השמיים (מזג אויר טוב או לא טוב לציד) וצבע המים (מקור שתייה טוב או לא).

אני חייבת להודות שמשהו במחקר הזה לא מסתדר לי.

ראשית, העובדה שעד סוף המחצית הראשונה של המאה ה-20 הגדרות החברה היו הפוכות סותרת מסקנה זו. מה גם שבתקופות מוקדמות יותר, לצבע היתה הגדרה מינורית בכל הקשור לבנים/בנות.

הנה למשל ציור מ-1845 מאת Susan Catherine Moore Waters הנקרא The Lincoln Children.
בתמונה מצויירות 2 בנות, אחת משמאל, אחת מימין ובינהן ילד:

בציור אחר, הנקרא The Playground מ-1830 שצוייר ע"י Jacques Laurent Agasse ניתן לראות שני ילדים (בנים), לבושים בשמלות, האחת מהן ורודה לחלוטין:

ואולי כדאי להתבונן בדוגמא מאלפת במיוחד, הסעודה האחרונה של לאונרדו דה וינצ'י. בה נראים בבירור ישו הלובש אדום ומריה הלובשת כחול:

עניין אחר הוא משתתפי המחקר. מאחר והמשתתפים הם אנשים בוגרים, אני מתארת לעצמי שהם כבר נגועים בהשפעת התרבות שלנו. עצם השיתוף של קבוצת סינים בחבורה, לא משנה בהכרח את תוצאות המחקר. גם בחברה הסינית, מסתבר, לאדום יש משמעות זהה. כלות סיניות לובשות שמלות אדומות.

ע"פ מחקרה של שרה מ. טורגון מאוניברסיטת Amherst בארה"ב, 2008, שהתמקד בציורי ילדים – מגיל 6 ואילך ניתן היה להבחין כי הבנים השתמשו במעט צבעים חמים יחסית לקרים וציירו בעיקר דמויות אנושיות. הבנות, לעומתם, ציירו פרחים, חיות ושמיים, כיסו את מירב שטח הציור והשתמשו בעיקר בגווני ורוד, סגול וצהוב. מה שמרתק במחקר הוא הגילוי כי עד גיל 6 למעשה אין הבדל בתפיסת הציור בכל הקשור בשימוש במספר צבעים, היחס בין צבעים חמים וקרים והאלמנטים המצויירים בין בנים ובנות. מה שמוכיח, לי לפחות, שמדובר בתוצר חברתי.

מאוד שמחתי להתקל באתר http://www.pinkstinks.co.uk/. מדובר באתר שהוקם ע"י שתי נשים מאנגליה, שהחליטו לצאת חוצץ כנגד אותו רעיון שמתיימר להראות כתכונה מולדת ולהאפיל באופן לא טבעי על תחושות ונטיות לב של ילדים רכים ברחבי העולם. האתר מציע לנהל דיון בנושא ולהקשיב לילד ולבחירתו האישית, טרם שמרעיפים עליו צעצועים וביגוד בצבעים "מתאימים". הדיון הוא רחב ומעמיק ומטרתו להרחיב את גבולות הגדרת החברה למה "נשי" ומה "גברי" ולהרחיב בהתאמה גם את גבולותיהם של הילדים בכל הקשור לכשרונם, נטיית ליבם והפוטנציאל הטמון בכל אחד ואחת מהם.

מהיום, מותר לכם לאהוב את כל הצבעים ולהרגיש טוב עם זה. אני מרשה.

– –

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | AbadiGuard

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “אני? ורוד??

  1. איזה כיף לראות את הצד האומנותי של הפסיכולוגיה החברתית.
    השאלות שמעסיקות אותך ורבים אחרים נחקרו לעומק במסגרת הפסיכולוגיה החברתית. לא רק העדפת צבע אלא העדפות בכלל והאם המקור הוא ביולוגי או חברתי. בד"כ התשובות הן גם וגם.
    מחקר אחד שמאוד אהבתי כלל תינוקות שהלבישו אותם בהתאם למגדר (בנים כחול, בנות ורוד) או להיפך. בגיל הזה קשה מאוד להבדיל בין בנים ובנות ומסתמכים בעיקר על הלבוש. נתנו לאנשים שונים לטפל בתינוקות וגילו שהייתה התייחסות שונה לבנים ולבנות (למעשה לאלו שלבשו כחול או ורוד) – הכי מעניין היה שאת ה"בנות" החזיקו בעיקר עם הפנים כלפי הגוף ואת ה"בנים" עם הפנים החוצה כלפי העולם. אין ספק שזו לא היתה בחירה מודעת – ואפשר לנחש רק כמה השפעה יש לה על ההתפתחות. זה מדגיש את ההשפעות הסביבתיות הלא מודעות שבדרך כלל עמוקות יותר מאלו המודעות ושאפשר לנטרל אותן. ובאופן אישי – למדתי מהילדים והאחיינים שבכל זאת יש נטייה לבנות לשחק עם בובות ולבנים עם מכוניות. תאמיני לי שניסינו להשוות והמתנה הגדולה הראשונה שביתי קיבלה היתה משאית והבן הקטן "ירש" את משחקי הבנות ולבוש רב הזמן בורוד… ובכל זאת הקטנצ'יק מפרק הכל מסובב גלגלים והאחיין המקביל משחק ברובים ואילו הבנות יותר "רכות" למרות ששתיהן מכניסות בכיס הקטן ילדים-בנים בני גילן במטלות "זכריות". אהבתי את ההסבר הביולוגי על אורך הגל! לאורך הגל ישגם משמעות בצפייה למרחק שכן הצבע האדום נבלע ונעלם ראשון וגווני הכחול-סגול אחרונים (גם בצלילה) – אולי מכיוון שהגברים צופים למרחק ומשגיחים מפני אוייבים (כלפי העולם) והנשים מתמקדות בליקוט והבטה פנימה קרובה יותר?
    ולדעתי השורה התחתונה היא שיש לנו הגברים/נשים מבנה קצת שונה עם יתרונות וחסרונות שונים (וכנראה גם משלימים) ושונות בין-אישית כלכך גדולה שההבדלים מינוריים יחסית. אז בואו נגיד שאין הבדל בכלל בין גברים ונשים – אז נשאלת השאלה למה (נראה לי) הרב מחפשים משמעות, סדר ותפקידים מוגדרים?!

  2. אבשלום,

    כמו תמיד, תענוג לקרוא את התגובות שלך 🙂

    תשמע, יש לי דוגמאות הפוכות. בנות ש"מפרקות" הכל מסביבן ובנים שנורא אוהבים בובות. אני מאוד מודעת להבדלים שקיימים בין גברים ונשים וחושבת שיש לכך סיבה. מבנה המוח הוא שונה, האינטואיציה, תפיסת החיים וכו'.
    אבל נושא הצבעים, גם אם יש לו סיבות ביולוגיות מולדות, אבולוציוניות וכו', הפך למשהו מעיק בעיניי. דווקא משום המאבקים הפנימיים שלי כילדה. דווקא משום המודעות שלי ושל כל אדם עם מעט תובנות חברתיות בכל הקשור להזדמנויות עבור נשים, לשכר שווה וכו'. הקשר הלא מקרי בין צבעוניות, חיבור לצעצעועים ובהמשך הזדמנויות וציפיות חברתיות, הוא בגדר דגל אדום (לא כחול, אדום) עבורי.

    החברה, מונעת בין השאר גם מתוך פחדים. מתוך מעמדות והגדרות שמטרתם גם להגביל. החלוקה לורוד וכחול (שכשם שציינתי התחילה רק בסביבות 1950) הפכה ל"טבע". ומכאן שיש טבעי ולא טבעי. וזהו עניין שאני מנסה למגר. אני בעד חופש. אם הילדה שלך אוהבת ורוד והבן שלך כחול וזו נטיית ליבם, מצויין. השאלה האמיתית היא האם הורים מאפשרים נטיית לב בתחום זה, כן או לא.

    פעם הלכתי לפוקס קידס וביקשתי לקנות מתנה לתינוקת. המוכרת משכה אותי לקיר הורוד של החנות. התעקשתי ואמרתי לה שאני רוצה דווקא מהקיר השני, הכחול.
    לאחר שלסתה נשמטה ונעתקו המילים מפיה, השאירה אותי לבד, אל מול הקיר הכחול והלכה לעזור לקונה "נורמלית" אחרת.

  3. בתור הורה "באופן טבעי" (יש קהילה כזו + ואתר) אני נתקל בהמון נושאים שהם כביכול טאבו – בצורה יותר משמעותיות מבחירת צבע. אבל זה מדהים הכח שיש אפילו רק לבחירת הצבע של הבגדים!

    תנסי לקחת אחריות על אופן החיים שלך – ללדת בבית, לחנך בעצמך את הילדים, לא לשים חיתולים, לא לדחוף אקמול כשיש חום (בניגוד להמלצת רופא!!!) או לחסן תינוק בן חודש כנגד צהבת B או חס ושלום לחשוב לא לבצע ברית מילה ותראי את הפחדים והטרור החברתי שיופעל כנגדך. תיכף קוראים לשירותי הרווחה להוציא את הילדים. אבל גם להלביש את התינוק בורוד (כי זה מה יש) – מושך כלכך הרבה תגובות.

  4. אחלא פוסט!
    חברתי שהפכה לאם לבת סיפרה לי שהיא מקבלת רק מתנות ורודות מכולם, ושבכלל קשה למצוא בגדים לא ורודים לילדות… תפרתי לעוד זוג חברים שלי בובת ארנב תכלת וכתום לבתם הטרייה וקיבלתי תגובת – איזה כיף! זה לא ורוד!
    זה כל כך טפשי! למה צריך להגדיר ג'נדר ע"פ צבעים. גם אני אף פעם לא התחברתי לורוד וסגול (אוהבת צהוב, ירוק וכחול בשנים האחרונות.. אבל זה תמיד פתוח לשינויים). ממש נחמד הpinkstinks הזה.
    תודה על הקישור.

    חופש לצבעים!

  5. שלום ליאת,
    הפוסט מ-ד-ה-י-ם ולי אישית עזרת מאוד לקבל מידע אודות הנושא כי זה הנושא שלי לעבודת הסמנריון. ישר כח 🙂

  6. איזה כייף לך. תהני מהחיים החדשים.
    הסטיגמות ומחויבויות הצבעוניות, בין שאר הדברים הרבים שחייבים לעשות ״נכון״ לפי מה שמצפים מאיתנו ממש מרתיח!! חתונות באולם/ נשים בסגול/ תינוקות בפסטל…כזה שמרני, מוגבל ולא אישי. הכל נראה ומרגיש אותו הדבר. צבע- סם החיים. פוסט מרתק בעומק התוכן ובגישה שלך. מחכה לפוסט הבא.

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s