פוסט בסטייל

מה גורם לנו לרצות את המנורה שראינו במגזין? מדוע פסחנו הרגע על מודעה פרסומית מסויימת ולא עצרנו לקרוא את הפרטים? מה עושה תמונה למרתקת? מה מייצר אצלנו תחושה של קנאה? אפילו רעב מזדמן? מה המקור לרצון העז שתקף אותנו לעצב מחדש את הבית?

צילום טוב, הוא צילום שהושקעה בו חשיבה הוליסטית – זווית נכונה, תאורה נכונה, צבעוניות, קומפוזיציה, מיקוד וכמובן בחירת פריטים מדוייקת. צילום טוב אינו תלוי רק בצלם, אלא באיש מקצוע לא פחות חשוב הקרוי 'סטייליסט'. נכון שהמונח 'סטיילינג' מתקשר מיידית לעולם האופנה, אך הכשרון והיכולת לבחור את הפריטים הנכונים ואת שילובם ולייצר תדמית רצוייה, רלוונטיים גם בתחום עיצוב האווירה.

את הילה וייס הצגתי כאן, במסגרת סיקור הפרוייקט שלה Beautiful Israel. היא סטייליסטית בחסד, לשעבר בעלת טור ב"סגנון", מעריב, שהדגים והציג ז'אנרים עיצוביים שונים מדי שבוע. היא אחראית לסטיילינג שעומד מאחורי לא מעט קטלוגים, ארועי השקה וצילומי אווירה לחברות בארץ, כדוגמת נגב קרמיקה, Golf & Co, תנובה, קשת, Beutifeel, ישראכרט, Hot, המגזינים נישה, את, גורמה, D.O ועוד.

הנה ראיון קצר ולא רשמי שערכתי איתה.

אז מה זה סטיילינג?

מדובר במקצוע שעניינו בניית קונספט עיצובי שמתבטא באיסוף והתאמת פרופס (אביזרים) ויצירת קומפוזיציה מדוייקת שמשיגה אווירה ומראה הרמוניים, במסגרת צילום או בניית חלל עיצובי (כדוגמת אירועי השקה).

מאחורי סטיילינג טוב, עומד ידע נרחב בז'אנרים של עיצוב ושליטה במערכת הצבעונית, החומריות והפרופס שתואמים כל ז'אנר. לצורך העניין, סטיילינג בסגנון טוסקני מאופיין אחרת מסטיילינג בסגנון פרובאנס, או בסגנון כפרי.

לצורך המחשה, ניקח לדוגמא פרוייקט שעיצבתי לאחרונה עבור 'טורקיז' – חנות לכלי בית בבית יצחק, שמייבאת כלים בכמה סגנונות מכל העולם. על מנת להמחיש את העושר של החנות, נדרשו מספר סטים כאשר כל סט התאפיין בסגנון עיצובי שונה. בפריים שלהלן מוצגת אסופה של כלי אמייל בסגנון שנות החמישים. החיבור הוא בין כלים שונים וריהוט בחנות שיספרו את אותו סיפור. כאן הסגנון הוא כפרי, פשוט, עם נגיעות קלות של רטרו מבחינה צבעונית (תכלת וכתמתם):

צילום וסטיילינג: הילה וייס

אחד העקרונות שמובילים אותי כסטייליסטית הוא לתת תחושה שהמוצרים נושמים, כאילו מישהו באמת חי שם, בפריים. לערבב אלמנטים מהיומיום ולהניחם בגיבוב לא נוקשה, כאילו מישהו עבר שם רגע לפני. רגע לפני בישול, רגע לפני שטיפה של ירקות. לא בזווית אחידה ולא כ"חיילים", באופן שהקונה יוכל לדמיין את עצמו. ולא ירגיש ניכור.

כשעבדתי כארטית במשרד פרסום, ההנחייה היתה ללכת ל-Image Bank או לאוגדן תמונות ששייך ללקוח ואם תוכנן יום צילום, הסטייליסט הוא בדרך כלל הארט עצמו. יש כאן מודעות בכלל לסטיילינג?

המודעות לסטיילינג בצילום הולכת וגוברת בשנים האחרונות. וגם חברות שלכאורה אין להן צורך בסטיילינג, מבקשות צילומי אווירה כדי למכור מוצר שלא נוכח בפריים, אלא את הקונספט שמיוצג בו. קחי למשל חברות נדל"ן. לפני שיש שלד לבניין, הן מצלמות ספרי לקוח שמיועדים ללקוחות פוטנציאלים. ובין הדמיות הבניין וצילומי האיזור, משולבים צילומי אווירה שיוצרים את החשק לבית. לסגנון החיים החדש.

הנה צילום מתוך ספר פרוייקט של גינדי (הפרוייקט החדש באיזור רמלה). שילבתי בו אלמנטים מאיזור רמלה, אבל בצורה אקסלוסיבית, מודרנית, עם ניחוח של חו"ל. רמלה מתאפיינת בין השאר בשוק מאוד צבעוני ובמסעדות הודיות מקומיות. לקחתי רק את המוטיבים הצבעוניים ואת הנגיעות האתניות בשביל ליצור פריימים מקומיים, צבעוניים וחושניים. אותן תמונות אווירה מהוות את התבלין לצד תמונות הדגמים והארכיטקטורה היבשה יותר.

סטיילינג: הילה וייס  צילום: אסף פינצ'וק

מה קורה כשאת צריכה להחמיא למוצר משעמם?

החיפוש הוא תמיד אחר מה שטוב במוצר ואיך אפשר לשדרג אותו, להתאים לו אלמנטים שיאדירו אותו ויספרו עבורו סיפור. הגישה שלי היא שכל מוצר שמצולם בזווית הנכונה ובתאורה הנכונה, ייראה מיליון דולר. אפשר לצלם עגבניה בצורה מסייימת שתראה סתמית ובצורה אחרת שתגרום לך לרוץ לשוק.

קחי לדוגמא את נגב קרמיקה, שביקשו קטלוג לחו"ל שיציג את הקרמיקות שלהם. הוחלט כי כל סוג אבן יאופיין בסגנון עיצובי שונה. אז את שואלת מה כבר אפשר לעשות עם בלטות?… פרוייקטים כאלה תמיד מתאגרים אותי. בדוגמאות שכאן, אפשר לראות צילום לאריח אחד בסגנון טוסקני ולאריח שני, בעל שני טונים חומים מעל, בסגנון ניו יורקי אורבני. הקטלוג הודפס על נייר נטול עץ בפורמט ריבועי גדול והוא נשלח לתערוכות של נגב קרמיקה בחו"ל.

סטיילינג: הילה וייס  צילום: שחר תמיר

אני אוהבת לחפש פרופס במקומות לא צפויים. כמו למשל ממתקים במכולות רוסיות. הם מביאים דברים שאין באף מקום, שהעיצוב והצבעוניות שלהם שונים ומפתיעים, הן ברמת האריזה והן ברמת המוצר עצמו. במקרה הזה, ביסקוויטים רוסיים ולבבות מרמלדה היוו פרופס משלים נהדר להפקה של כלי בית אביביים למגזין "את", מעריב:

צילום וסטיילינג: הילה וייס

ידוע שסטייליסטים משמנים פירות כדי לתת תחושה של רעננות, זולגים טיפות גליצרין במקום טיפות מים ולא חוסכים בפלאשים כדי לקבל מראה מבריק. מה דעתך?

אני אוהבת את הגישה הטבעית, אני חושבת שאור טבעי מוציא את המרקם הטוב ביותר. מעבר להיותי סטילייסטית, אני גם מצלמת לא מעט מההפקות שאני מעצבת, במיוחד הפקות למגזינים. יש חשיבות לזווית ואני אוהבת לצלם בזווית רכה. משתמשים בהן הרבה בצילום באירופה שדוגל בסטילינג רך, באור טבעי ובהנחת פריטים נינוחה.

פלורליס | צילום וסטיילינג: הילה וייס

איך זה לעבוד כצלמת בצוות עם צלם?

עם השנים, הקפתי את עצמי בצלמים מקצועיים ומקסימים שמבינים לליבי בעניין האור הטבעי והזוויות הרכות. בהפקות בהן הסטים מורכבים, אני מעדיפה לעסוק אך ורק בסטיילינג ולתת לקולגה לעשות את הצילום הטכני, כאשר שנינו ביחד מחליטים על כל פריים ופריים, כך שהעבודה עצמה מאוד שיתופית.

מנסיוני ומשיחות עם קולגות, בעיה מוכרת היא השתלטות של לקוחות על שלב העיצוב עצמו. ללקוחה יש טעם אישי והיא רוצה לשלב אלמנט שלא קשור לסט שבנית, מה את עושה?

למדתי להיות מאוד מאוד ברורה והיררכית, משלב ההתקשרות הראשונית. יש צלם, יש סטייליסטית ואנחנו בעצם מריצים את הסטים בצורה מקצועית ביחד. הקונספט מוגדר ומאושר מראש. אני תמיד מביאה רפרנטים כדי להראות ללקוח מה האלטרנטיבה הרצויה יחסית למה שיש לו בראש, שהוא בדרך כלל מה שרגילים לראות בארץ, תוצר של עבודה של ארטים במשרדי פרסום שאינם סטייליסטים במהותם.

ניקח למשל את עולם המצעים, רוב חברות העיצוב בארץ מצלמות מצעים וטקסטיל כשהם מיושרים פלס, עם מגהץ, כאילו גוהצו עם קרשים והתחושה היא שאף אחד לא ישן במיטה. צילום לחדר תצוגה. בחו"ל, גם בקטלוגים של החברות האיכותיות ביותר, הגישה היא שמישהו יצא מהמיטה, שהמיטה מוצעת ברכות. המטרה היא להפגין את הרכות של הטקסטיל . צריך לזכור שמדובר במוצר שאמור לפנק.

Home Style | סטיילינג: הילה וייס  צילום: עדי גלעד

מה ההשראות שלך?

מגזינים מחו"ל, בינהם Cote Sud, ,Marie Claire, Elle decore, וכמובן שאני מושפעת מכוהנת הסטיילינג טרישיה גילד.

אני מסתובבת המון בשווקים לראות מה חדש, וככל שאני עובדת יותר, אני נמשכת יותר לפשוט. אחד מהתוצרים של אותם שיטוטים בשווקי הארץ, הוא פרוייקט Beutiful Israel שגם סוקר בבלוג זה. פרוייקט שכולו קלוז אפים של מרקמים וטעמים של ארץ ישראל, צילומי מקומות, שווקים, טעמים וריחות ומטרתו בין השאר לתת מענה אלטרנטיבי לתיירים שמחפשים לקחת איתם משהו למזכרת.

בין הפקה אחת לשנייה, הוצאתי בימים אלה ליין חדש. אוסף של למעלה מ-50 גלויות אווירה בסגנונות שונים. האוסף צולם מהאוסף הפרטי של פריטי הסטיילינג שלי, במשך 3 שנים ושואב השראה מסגנונות עיצוב שונים- פרובאנס, טוסקאנה, פריז, הודו, מרוקו. האוסף כולו צולם באור טבעי ללא תוספות תאורה, מה שמבליט את הטקסטורות בצורה רכה ועשירה.

צילום וסטיילינג: הילה וייס

– –

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard