למורה שלום

החברים הכי טובים שלי הם בני 3.5 ו-7. אדם וליאם. כמובן שהם הבנים של שני חברים טובים מאוד שלי, אבל אני תמיד מתחברת יותר לקטנים. התמימות שלהם מדהימה, המילים שהם לא פעם בוחרים כדי להעביר מסרים מלמדות אותי המון. למשל בכל הקשור להטיות פעלים. לשמוע את המילה "שפצים" כהגדרה לבעלי מקצוע בתחום הבנייה, זה מצחיק בהתחלה, אבל אחר כך אני שואלת למה לא, בעצם.

אחד הדברים שהכי מרתקים אותי זה לראות איך הם מתמודדים עם מכשירים סלולרים ומחשבים. הם כאילו נולדו עם פיצ'רים בילט-אין. הגדול כבר מגיע לאן שהוא רוצה במחשב. משתמש ב-google וב-youtube עם מעט המילים שהוא כבר יודע לכתוב. שלא לדבר על אנגלית. הוא מרפרף על תוצאות, מבלי לקרוא אנגלית ובוחר בתוצאה הרצויה מבחינתו. וזה עובד. אין לי מושג איך הוא עושה את זה.

הקטן, מאוד אוהב את הסלולרי שלי. הוא משחק איתו ותמיד מפעיל את מה שהוא רוצה. אני מנסה להראות לו, אבל הוא כבר מזמן יודע, את מה שלי לקח כמה דקות טובות להבין.

מדובר בדור אחר. קלישאתי להגיד, נכון, אבל מה לי ולהם. מה לשיטת החינוך בה חונכתי ולדרך בה יש לפנות אליהם. אומרים שמערכת החינוך קורסת. שאין כבוד למורה. זה מצער מאוד. אבל ברור לי שאחת הסיבות לכך היא אי התאמה אמיתית של שיטת החינוך לילדים החדשים. איך גורמים להם ללכת לספריות אם הספרן הראשי, מר גוגל בשבילכם, גר אצלהם בחדר? מה זו רעות אם לא לטפח חווה פייסבוקית ביחד? ומה נסגר עם הריטלין הזה? אתם לא מבינים שחלק גדול מהילדים פשוט משועמם אז הוא מפריע?

ולכן, כדי להגיע אליהם, צריך ללמוד אותם קודם. מה זה העולם החדש הזה. למה הם חשופים? מה מושיב אותם על הכסא? מהם הערוצים החדשים דרכם ניתן להגיע וללמד בכל זאת משהו. תנ"ך, היסטוריה, אזרחות, תושב"ע, ספרות. אבל בדרך הטמעתית, כי נדמה לי ששיטת הבגרויות אנכרוניסטית כמו שימוש בנייר קופי לשכפול הזמנות למסיבת יומולדת.

המותג במבה, שפונה לקהל הצעיר, מבין זאת. על מנת להחדיר את רוח המותג או, תכל'ס, "לחנך" את הקטנים לאהוב במבה, מספקים להם שעשועים וירטואליים, אינטראקטיביים מושקעים. הם בוחרים, מנסים, טועים, מעשירים את עולמם בין דפי האתר הצבעוניים.

bamba2

אני שואלת את עצמי, מדוע התובנות של במבה לא תופסות בשדה החינוכי.

קחו למשל את נושא חגירת חגורות בטיחות מאחור. נושא חשוב ביותר. יוצרי הקמפיין "מדליק מי שמקליק ראשון" אכן זיהו נכונה את המדיה והרימו אתר. אבל עד כאן החדשות הטובות. הצבעוניות מאוד לא מושכת ומיושנת (קצת כמו גן לא צבוע), הגריד מאוד מקובע והמשחקים, אוי המשחקים.

מעבר לכך שהמשחקים אינם קשורים למסר המרכזי, לבנות אתר באופן שהנקודה הסופית – להלן המשחק – אינה מאפשרת אינטראקציה, כלומר – להנחות את הילד להדפיס את הדף בכדי שיוכל להמשיך לשחק, היא טעות בסיסית מאין כמותה. ההתייחסות במקרה זה לאתר הינה כמו לחוברת ציור. ואם כך הוא הדבר, מן הראוי היה שיאפשרו לילדים לבצע את הצביעה או הסימון כחלק מהאפליקציה. אני בספק כמה ילדים באמת הדפיסו את דפי המשחק. אתם יודעים מה? אני לא בטוחה כמה ילדים אכן הגיעו לדפים האחרונים של האתר.

– –

עד כאן זה היה משחק ילדים. מה עושים עם הנוער? קהל יעד בעייתי, בעיקר משום שהם במרד עכשיו, כאילו דה??

הנה אגוז קשה לפיצוח – איך מחנכים בני נוער שאם לא יזהרו יצאו מזה תינוקות? איך מעבירים שיעור כ"כ חשוב בנושא חינוך מיני לחבר'ה שלא רוצים לשמוע מילה על זה מההורים שלהם ובטח שלא מהמורה שלהם?

הנה תשובה מאלפת מבית Durex דנמרק (הקונדומים) בקמפיין אינטראקטיבי מהמשובחים בהם נתקלתי. בעיקר משום שהם זיהו שביל גישה מדוייק במיוחד.

דורקס יצרה אפליקציה אייפונית שכדי להתקין אותה, צריך לחכך 2 אייפונים זה בזה. האפליקציה מותקנת תוך כדי ה"אקט" עצמו. ברגע שהותקנה האפליקציה, "נולד" לתוך האייפון תינוק חדש חי ובועט. התינוק מעיר את בעליו באמצע הלילה, דורש טיפול ותחזוקה עקביים – פעם נופל לו המוצץ, פעם הוא רוצה שישחקו איתו, שישירו לו, מדי פעם אפילו צריך לנדנד אותו כדי להרגיע.

כשמכבים את המכשיר, מופיעה תזכורת מטעם דורקס. את האפליקציה ניתן להסיר רק באמצעות QR code המופיע על אריזת דורקס, אשר מחבר מיידית את האייפון לתוכנת הסרה ברשת.

– –

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “למורה שלום

  1. מגניב. בתור מורה אני מאוד מתחברת למה שכתבת. אני משתדלת לעבוד עם התלמידים שלי דרך מצגות power point אינטראקטיביות. זה מוגבל אבל עובד ומעורר עניין. מה שחשוב לציין, אם כבר נגעת בשדה החינוכי, זה שבלמידה – שיחה ותיווך ודיאלוג, יש להם מקום חשוב ומשמעותי. גם כשצג המחשב מהבהב משחק שמעוצב יפה וידידותי למשתמש.

    וגם – יש לך עוד יומיים יום הולדת. חה חה.

  2. הרמת להנחתה, אז מזל טוב גם לך מותק באותו תאריך בדיוק.
    מקדישה לך את "לא בא לי ללכת לשום מקום".
    🙂

  3. היי,
    אחלה פוסט (ומזל טוב!).
    אני מסכים עם רב מה שכתבת – למעט האתר "מדליק מי שמקליק ראשון".
    אני לא מכיר אותו אבל נראה שהם ניסו לספק תעסוקה לזמן הנסיעה (לפחות ככה כתוב) ובאמת חבל שזה לא קושר יותר בנושא – אבל אני מקוה שזה גורם לילדים (ולהורים) לחזור לאתר ולהדפיס הפעלות חדשות.

    יש משהו מאוד דוחה בעיני דווקא ביופי של אתר במבה. בהחלט מאוד מושקע ואין לי ספק שיעסיק מאוד את הילדים – אבל גם לאלו יש מחיר:
    הכל היום מאוד קצבי, חסר סבלנות, קצר, מהבהב – אחרת זה משעמם ועוברים הלאה.
    נסו לראות תוכניות כמו סטיב אוסטין או כל תוכנית ישנה אחרת – לא תבינו איך לא נרדמנו בצפייה. זה כל-כך איטי. למעשה זה נשאר אותו דבר פשוט התרגלנו לקצבים מטורפים וקשה לרדת מזה.
    ולכן – דווקא בהדפסת פעילות ולא משיכה לזמן-מחשב, דווקא בדמויות דו-מימדיות, רגועות שאולי מאפשרות גם יותר חופש לדמיון – יש יותר מקום להתפתחות.
    אבל ההתלבטות קשה – כדי להגיע אליהם צריך לעמוד בסטנדרט המהירות וה"איכות" ומצד שני היית רוצה בדיוק להיפך! שיחזרו לשחק בחול, לקפוץ בחבל בחוץ, שיקראו ספר או יקשיבו לסיפור מ"תקליט". לפעמים פחות זה יותר.
    ולסיום, אתר מאוד מומלץ, שלדעתי יש בו את השילוב המושלם של קצב, פשטות, יופי ומקום לדמיון ולמידה:
    http://www.poissonrouge.com/

  4. אהלן אהלן,

    אתה צודק לגמרי כשאתה מדבר על עניין האיטיות והמשחקים הישנים והטובים, אלו שמעודדים את הדמיון ואת הדיאלוג גם בין בני המשפחה.
    אבל עדיין, הדוגמא של מדליק מי שמקליק ראשון רחוקה מלהיות מוצלחת. ברמה הגרפית/אסתטית, מדובר בשפה מאוד מיושנת שלא יוצרת אפילו מעט סקרנות. אני מדברת על צבעוניות, בחירת דמויות (אני בעד דו מימדיות, אבל צריך לדעת לעצב אותן או לפחות ללהק נכון), חווית משתמש באתר וכו'. אין לי בעיה עם אתר ששולח אותי להדפיס, אבל שתהיה הצדקה. לתחושתי האישית, מדובר בהובלה של קמפיין ע"י צוות שלא מודע לעניינים עליהם אנו מדסקסים כאן ובעיקר בכל הקשור בעדכנות והבנה אמיתית של קהל היעד.
    משחקים כמו "קומפי" אגב, מתאפיינים בלמידה וגם באיטיות, אבל יש בהם משהו מאוד נכון מבחינת חוויה אל מול הצג.
    אבל מעל לכל ספק, לי לפחות, ברור שארגז החול מנצח את הכל.

    אחלה סופ"ש שיהיה 🙂

  5. אבל תגידי לי שבתור מעצבת העיצוב של הבמבה לא מזעזע אותך…
    כזה ריבוי של צבעים ועומס כבר בגיל כזה…
    יש לך אחלה בלוג,סחטיין

  6. כתבה מאוד מעניינת ויש לה מסקנות נכונות, כדי לחנך את הדור הצעיר צריך להיכנס לתחום האינטראקטיבי, עם זה מבחינת אתרים באינטרנט שיריצו משחקים וסרטונים ויעודדו אותם לפיתוח הדימיון וחשיבה חיובית, כמו כן יש לייצר תכנים אלו גם לסלולרי, יש תחום שלם שנקרא ניו מדיה בלימודי קולנו וטלווזיה שכל מטרתו לייצר תכנים למדיה כמו האינטרנט והסלולרי, וצריך לקחת בחשבון גם את חינוך הדור הצעיר בתוך התחום הזה

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s