התפנתה חניה בת"א

10 שנים היינו ביחד. בקיץ, בחורף, במוסך ועל הכביש. הפג'ו שלי, החברה הטובה שלי, סיימה את דרכה השבוע, על אף שאיפתה להיות רכב אספנות.

14052009001
קיץ 2009

24082010011
קיץ 2010

אולי זה פוסט לא פוליטקלי קורקט, אולי הוא חושפני מדי. בכל זאת, מעצבת גרפית, מעצבת תדמיות מבוססות אסטרטגיה, חובבת גאדג'טים יקרים לרבות מקינטושים ומוצרי אפל, שתמחוריה ראויים, מחזיקה זה שנים רכב מודל 89 בעל לוק עני במיוחד. מתחמקת כפייתית מפגישות עם לקוחות הכוללים מפגש בנקודות חנייה, בליווי לרכב שלי ו/או בפתיחת מחסום חניות במשרד הלקוח. הנה אמרתי את זה, זה לא אתם, לקוחות יקרים, זה אני. חניתי רחוק.

הסיבה לכך היא שאני בן אדם עמוק. באמת אהבתי את האוטו הזה אישיותית, הוא היה כל מה שאני צריכה. מניע ומסיע. עם אחלה מזגן. אבל הכי חשוב, מהסוג שפחות אכפת לי אם פוגעים בו. ובת"א, ברוך השם, פוגעים. אתה משאיר את הרכב בחנייה מסודרת ומקבל אותו לא פעם בגרסאות מלוטשות למחרת.

הסתדרנו מצויין. אפילו פינקתי אותה בסטיקר אידאולוגי, שתרגיש טוב:

24082010010

היא היתה ילדה טובה. בכל זאת, רכב ששרת שנים את צבא ההגנה לישראל (לא שלי ספציפית, כן? אני מדברת כללית על ה-205). חוץ ממספר ביקורים מועט ביותר (במסגרת אצבעות של כף יד אחת) במוסך ופאדיחה אחת, אין לי מילה אחת רעה להגיד. אבל את הפאדיחה לא אשכח.

היה זה לפני מספר שנים, בהיותי פרילאנסרית מתחילה מאוד. קיבלתי פרוייקט לא רע בכלל, שאמור היה להתבצע במשרדי הלקוח. שמתי פעמיי לשם, מתוקתקת מ-castro ועד puma, מבושמת ונושאת עימי את ה-macbook הלבן והדנדש שנרכש כחודשיים לפני ארוז בתיק crumpler מהמם. נראיתי אמידה. את הפג'ו החנתי בחניון התת קרקעי באחד ממקומות החנייה שנשאו את שלט החברה.

ישבתי לי בחדר הישיבות ועבדתי. הרגשתי חשובה. חייכתי לעצמי. לחזור לעבוד במשרד ולא סתם במשרד, בחדר של הגדולים, בשכר כפול ומכופל לשעה, בלי מחוייבות ובלי החלק של ארוחות הצהריים השמנוניות של מסעדות המתחם, נראה לי כמו גן-עדן. גומרים, הולכים. בלי טובות, בלי בוסים אמיתיים. אין מה להגיד, הגעתי לנחלה. לפתע נכנס למשרד בסערה אחד מעובדי החברה וקרא למנהלת המשרד – "של מי הפג'ו?!". "של ענת" – היא ענתה. "לא, לא זאת, אני מדבר איתך על 205, צבאית נו, של מ"פים!!" – הוא החל לעבור חדר חדר.

נחשפתי. באותו רגע מצאתי את עצמי מתחבאת מאחורי מסך 13.3 אינץ', מתה לעוף משם. כשהשטח היה נקי. ברחתי למטה, לארוחת צהריים שמנונית במיוחד.

– –

זה היה פוסט אישי, נטול כבוד לקונספטים, אני יודעת. אבל עם הרבה כבוד לישן והטוב, למוצר האמיתי ולא למותג לשם שינוי.

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard

Advertisements

7 מחשבות על “התפנתה חניה בת"א

  1. את באמת בן אדם עמוק. ומצחיק. LOL על הסטיקר.
    לאט לאט הולך ומתברר לי שמתישהו נעבוד ביחד.

  2. אין מה לעשות מותק, לכל דבר טוב יש סוף, או כמו שמירי אומרת "איף יו לאב סאמוואן סנד דם פאר"

  3. הייתי שמח לקבל את הצעת הטניס אבל המחבט שלי אבד/ נגנב (/נגנב אחרי שאבד/ נגנב ואז אבד/ נפסיק פה) לפני כמה חודשים. אולי יש לך שולחן פינג פונג?

  4. פינג ופונג וטניס זה כבר שלושה עולמות. ואני אוהב את כולם!

    (יכול להיות שבקרוב אני אקבל מחבט חדש, ואז אני אזמין אותך למשחק, ואז אני אראה לך מה זה עולמות שונים).

    (תתעלמי מההערה האחרונה, אני בנאדם קצת תחרותי).

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s