התפנתה חניה בת"א

10 שנים היינו ביחד. בקיץ, בחורף, במוסך ועל הכביש. הפג'ו שלי, החברה הטובה שלי, סיימה את דרכה השבוע, על אף שאיפתה להיות רכב אספנות.

קיץ 2009

קיץ 2010

אולי זה פוסט לא פוליטקלי קורקט, אולי הוא חושפני מדי. בכל זאת, מעצבת גרפית, מעצבת תדמיות מבוססות אסטרטגיה, חובבת גאדג'טים יקרים לרבות מקינטושים ומוצרי אפל, שתמחוריה ראויים, מחזיקה זה שנים רכב מודל 89 בעל לוק עני במיוחד. מתחמקת כפייתית מפגישות עם לקוחות הכוללים מפגש בנקודות חנייה, בליווי לרכב שלי ו/או בפתיחת מחסום חניות במשרד הלקוח. הנה אמרתי את זה, זה לא אתם, לקוחות יקרים, זה אני. חניתי רחוק.

הסיבה לכך היא שאני בן אדם עמוק. באמת אהבתי את האוטו הזה אישיותית, הוא היה כל מה שאני צריכה. מניע ומסיע. עם אחלה מזגן. אבל הכי חשוב, מהסוג שפחות אכפת לי אם פוגעים בו. ובת"א, ברוך השם, פוגעים. אתה משאיר את הרכב בחנייה מסודרת ומקבל אותו לא פעם בגרסאות מלוטשות למחרת.

הסתדרנו מצויין. אפילו פינקתי אותה בסטיקר אידאולוגי, שתרגיש טוב:

היא היתה ילדה טובה. בכל זאת, רכב ששרת שנים את צבא ההגנה לישראל (לא שלי ספציפית, כן? אני מדברת כללית על ה-205). חוץ ממספר ביקורים מועט ביותר (במסגרת אצבעות של כף יד אחת) במוסך ופאדיחה אחת, אין לי מילה אחת רעה להגיד. אבל את הפאדיחה לא אשכח.

היה זה לפני מספר שנים, בהיותי פרילאנסרית מתחילה מאוד. קיבלתי פרוייקט לא רע בכלל, שאמור היה להתבצע במשרדי הלקוח. שמתי פעמיי לשם, מתוקתקת מ-castro ועד puma, מבושמת ונושאת עימי את ה-macbook הלבן והדנדש שנרכש כחודשיים לפני ארוז בתיק crumpler מהמם. נראיתי אמידה. את הפג'ו החנתי בחניון התת קרקעי באחד ממקומות החנייה שנשאו את שלט החברה.

ישבתי לי בחדר הישיבות ועבדתי. הרגשתי חשובה. חייכתי לעצמי. לחזור לעבוד במשרד ולא סתם במשרד, בחדר של הגדולים, בשכר כפול ומכופל לשעה, בלי מחוייבות ובלי החלק של ארוחות הצהריים השמנוניות של מסעדות המתחם, נראה לי כמו גן-עדן. גומרים, הולכים. בלי טובות, בלי בוסים אמיתיים. אין מה להגיד, הגעתי לנחלה. לפתע נכנס למשרד בסערה אחד מעובדי החברה וקרא למנהלת המשרד – "של מי הפג'ו?!". "של ענת" – היא ענתה. "לא, לא זאת, אני מדבר איתך על 205, צבאית נו, של מ"פים!!" – הוא החל לעבור חדר חדר.

נחשפתי. באותו רגע מצאתי את עצמי מתחבאת מאחורי מסך 13.3 אינץ', מתה לעוף משם. כשהשטח היה נקי. ברחתי למטה, לארוחת צהריים שמנונית במיוחד.