ממשלת ישראל בשנים האחרונות מיתגה את עצמה, על חבריה, כממשלת כיבוי שריפות. למי יש זמן או יכולת להניע תהליך ארוך טווח כדוגמת מתקני התפלה? הרי עד שזה יקרה, יוחלף השר המכהן, והשר החדש יקבל את כל הקרדיט (למה מה קרה?). אני לא צריכה לפרט. כולנו חיים כאן. וכל התחומים סובלים מהעדר גוף אבהי ודואג בעל חזון וסבלנות. אני אפילו לא רוצה לדבר על עניין הישיבות כי אני סתם אתעצבן. אבל הנקודה ברורה. ואפילו כבר קצת משעממת.
אסון הכרמל לעג למטאפורה. גם כיבוי שריפות, מסתבר, אינו הצד החזק של ממשלתנו. מה שנחשף לעיננו באותם ימים מורטי עצבים הוא אסון בכל קנה מידה. בראש ובראשונה, אסון של משפחות ההרוגים. זהו אסון לאותם אלו שאיבדו את בתיהם על תכולתם (שכפי הנראה יתמקמו בתור אחרי נפגעי ההתנתקות שעדיין מחכים לבית שהובטח) וכמובן אסון אקולוגי להר הירוק כל ימות השנה.
מסתבר שאסון אקולוגי נוסף נחשף באותה העת, וגם הוא קשור בעצים שלנו. אבל לא בהכרח אלו שבכרמל. אלי ישי, האיש והאגדה, טרח לספר על המוני המכתבים בהם גיבה את עצמו, בזכותם, הוא ישן ממש טוב בלילה. כמויות המכתבים שנחשפו בשל אותו אסון, אשר הועברו בין משרדי הממשלה מעידות על אבדן סתמי של לא מעט עצים ירוקים ותמימים, בדרך על השריפה הגדולה והמתוקשרת.
אבל זהו. זה נגמר. החבר'ה מערוץ 2 קיפלו את הציוד וחזרו הביתה. ואנחנו חזרנו להיות מדינת החלם שהיינו, רק בלי כותרות מסביב לשעון. ביבי מחפש את הדרך להתנצל בפני הטורקים על המשט (מה ששני מטוסי כיבוי יכולים לעשות), אנסטסיה מיכאלי קוראת לשלול אזרחות ממציתי השריפה (נרגילה זה רק בעיות. עדיף וודקה), זאב אבן חן (אבא של טופז ז"ל שנספתה באסון) מתקשה לגייס את כח המחאה שהבטיח על קברה הטרי של ביתו (כי בדיוק מקרינים את "האח הגדול"), החברה להגנת הטבע עורכת סיורים באזור הכרמל שנפגע בשריפה (תרבות הריאליטי מחלחלת לאחרון המוסדות) ואלי ישי עדיין לא עף קיבינימט.
במדינה נעדרת מנהיגות כמו שלנו, אין לנו על מי לסמוך מלבד על עצמנו ועל הדוד סם כמובן. בימים אלה מופץ בדואר האלקטרוני קמפיין מאסיבי שנועד לגייס תרומות מאחינו בגולה. את האמת, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. מצד אחד, פעולה התנדבותית תמיד מרגשת אותי. יש כאן עמותות נשגבות, יצוג לישראלי היפה. מצד שני, תראו איך אנחנו נראים:
במילים אחרות, אם עד עכשיו מעורבים בסיפור משרד הפנים והאוצר, נראה שגם משרד התיירות צריך להתעורר מתרדמתו. גם גיוס כספים הוא פעולה שצריכה להעשות בחוכמה. לא בהיסטריה. במקרה זה, על מנת ליצור פעולת שנור אפקטיבית, הולכים ומספרים לעולם שכל ישראל פליטים הם. אני אפילו לא מדברת על הגרפיקה בניחוח עולם שלישי (מצבעוניות ועד שימוש באימאג'ים, טיפוגרפיה ואנימציות מהבהבות), אני מדברת על המסר המוקצן, הלא נכון. המביך.
ויש עוד דוגמאות:
מצד שני, משרד התיירות שופך תקציבים על סרטים שמטרתם להדגיש את טוב הארץ, אשר לצד נפנוף באתרים היסטוריים, מדגימים עושר ונהנתנות בסגנון כפרי:
_
יש שיכעסו על הביקורת שלי, שיוצאת הפעם כנגד עמותות שרצונן טוב והן פועלות למען. אך אני מלאת תודה והערכה לכל אחת ואחת מהן. הצרה היא שקמפיינים מסוג זה, יש בהם כיבוי שריפה מצד אחד אך גם, תסלחו לי, הצתה של שריפה משנית מצד שני. פעולת גיוס הכספים ההיסטרית בחזותה ובמסריה הלא מדוייקים, מתקשרת אותנו כמדינה פאסיבית, ענייה ומסכנה. המעגל מזין את עצמו – העמותות נושאות בעול כיבוי השריפות, אך יוצרות פעולת הסברה שפוגעת בתדמית הרצויה לארצנו (ויוצרת צורך בהגדלת תקציבי יח"צ בתחום התיירות), שתי פעולות מיני רבות שרצוי היה שממשלה ראויה אחת תנהל בו זמנית בצורה מקצועית והוליסטית.
– –
ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard
הבלוג שעושה כבוד לקונספט 
זו לא גרפיקה בסגנון עולם שלישי – זו גרפיקה בסגנון "לא צריך מעצב, הבן שלי יודע פוטושופ!"
זו לא גרפיקה בסגנון עולם שלישי – זה פשוט עולם שלישי. אם פעם היו לנו יומרות ליותר מזה, נדמה שרובנו השלמנו עם זה, ולחלקנו (כמו לעמותות הללו) יש אפילו אינטרס לחזק את המצב הזה:
יותר עולם שלישי = יותר תרומות,
יותר עולם שלישי = פחות מקום לערכים מערביים ("למי יש כסף למחשבים בכיתות כשהילדים רעבים?!") => יותר מקום לדת שצומחת הכי טוב, כמו תמיד, על קרקע של עוני וייאוש.
דברים שרואים מש"ס, לא רואים מכאן.
עצוב ומתסכל.