שיעור בחלל

לפני כחודש נקראתי להרצות בנושא קונספט במכללת תילתן, המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית, חיפה. לעוסקים ולמתעניינים בתקשורת חזותית ידוע שבישראל ישנם ארבעה מוסדות מובילים בתחום – בצלאל בירושלים, ויצ"ו בחיפה, שנקר ברמת גן ו-HIT בחולון. תילתן אינו אחד מהם. הוא מכללה פרטית שאינה כפופה למל"ג כמו האחרות.

אני מודה שלמרות ההשקעה שלי שעות רבות בבניית הפרזנטציה, מאחר ואני מעריכה את המעמד לדבר לציבור סטודנטים, הגעתי לתילתן עם אחוזי התנשאות קלים. לא ציפיתי להרבה ממוסד שכזה. אך עת נפתחה דלת המעלית ונכנסתי למתחם בית הספר, קיבלתי שיעור חשוב, על אף שבאתי לתת אחד. שיעור ביצירת אוירה. שיעור חד משמעי בתקשורת חזותית.

עד לאותו רגע, הכרתי את חללי העיצוב של בתי הספר המוכרים. מתוך התרשמותי כסטודנטית לעתיד ומתוך ביקורים חד שנתיים שערכתי במסגרת תערוכות סופשנה. כולם, ענו פחות או יותר על אותו שטנץ אשר במסגרתו, גם אני למדתי. אודיטוריום, כיתות, שולחנות, מעלית. פה ושם עבודות תלויות. עיצוב ארעי, ללא חוקים. התנהלותנו בחלל בית הספר, כסטודנטים, הושפעה רבות מכתלי בית הספר. כשאין אוירה אמיתית של עיצוב, שכעוברים מבניין לבניין, מושפעים מהארעיות ולכן, זכורה לי בעיקר התחושה שאם אין מטלות בתחום בית הספר, קרי שיעורים / השאלת ספרים בספרייה / שימוש במחשבים ובתוכנות מסויימות, אין מה לחפש שם. את הסקיצות והחשיבה עדיף לעשות בבית. המעניין הוא שאולי כמו שחברות הסלולר הגדולות מיישרות קו ומתפקדות כמונופול בעל שלוחות, כך גם בתי הספר הגבוהים לעיצוב. מתפקדים כחממה זמנית המקנה שירותים חיוניים וזמניים. לא מעבר.

הנה טקסט שנכתב ב-5.11.2010 ב"העיר תל אביב" כפתיח לכתבה בנושא "מעצבים גרפיים עושים את תל אביב": "הנה עובדה שכנראה תעניין רק גרפיקאים, וגם זה לא בטוח: בישראל אין עדיין לימודי תואר שני בעיצוב גרפי. זה לא שעשרות גרפיקאים מתדפקים על שערי המוסדות האקדמיים, אבל זו עובדה שבהחלט מלמדת משהו על ההתייחסות לתחום. או לפחות מלמדת משהו על ההתייחסות של הממסד לתחום. הממסד עדיין רואה במעצבים הגרפיים נותני שירותים, ונותני שירותים צריכים לתת שירות ולא לכתוב תזה. הם צריכים לעצב מודעות פרסום (לפי הזמנת הלקוח), לעמד עיתונים (לפי הזמנת העורך) ולייצר לוגואים (לפי הזמנת משרד המיתוג)".

באופן פרדוקסלי, מחבר הטקסט מערבב בין המושגים "גרפיקאי" ו"מעצב גרפי", כאשר אחד ההבדלים המובהקים בין שני המושגים הוא הדגש על תהליך החשיבה והעיצוב אל מול עבודת הביצוע המיידית. הטקסט מתחבר לי מאוד עם תפיסות החלל של בתי הספר הגבוהים. הם נותני שירותים לסטודנטים שבעתיד יתנו שירות בעצמם. הם אינם מייצרים אוירה בה יש כבוד לתהליך על אף שבביקורות עצמן יעירו על כך המרצים ובצדק.

לעיצוב חלל יש משמעות אדירה ולא רק בכל הקשור ליצירת חווית קנייה והנעה לפעולה של צרכנים. אחת הדוגמאות המרתקות היא דוגמת עיצוב הפנים בתקופת הבאוהאוס. חללי הפנים של הבתים עוצבו כך שהכניסה לדירה עוצבה תמיד בצורת הול (מבואה). כך שאם השכנה היתה באה לבקש סוכר, היא היתה ממתינה באיזור בו תלויים המעילים ולא היתה נחשפת למה שקורה בבית. בהתאמה, באותה תקופה, שלטו הדיסקרטיות ומוטו השארת הכביסה המלוכלכת בבית. אין זה פלא שבעידן שלנו, עידן האח הגדול ותרבות הריאליטי, עיצוב הפנים של הבתים שם דגש על חללים פתוחים עד כדי לופטים. בדירות החדישות, העמידה במפתן הדלת מלמדת לא מעט על דיירי הבית. החשיפה כסטנדרט.

דווקא בית הספר הקטן והלא יומרני, הבהיר לי חד משמעית שאת הדברים ניתן לעשות אחרת. את חלל בית הספר, התברר לי, עיצב צ'רלי קינן, בעברו הרחוק בוגר של HIT בעיצוב פנים, כיום ראש המסלול לעיצוב חלל מסחרי בתילתן. יופי של עבודה הוא עשה. הקפיטריה הקטנה ממוקמת בתוך החלל המרכזי ודואגת גם למוסיקה. פופים, ספות, המון המון עבודות תלויות בגאווה על הקירות. לא ברישול, לא כי צריך. הן חלק בלתי נפרד מיצירת האוירה הכללית. הסטודנטים הם בית הספר. הקיטים של בוגרי בית הספר מונחים על שולחן של כבוד. כל אחד יכול לקחת. החלל בו עובדים אנשי המנהלה והכספים פתוח לכל, מתערבב בחלל בית הספר. הכל פתוח לכולם. גם חדריהם של המרצים ומנכ"ל בית הספר. כולם ספוגים באותה אוירה. יש מפלסים ויש דק למעלה ממנו נשקף נוף מרהיב של 360 מעלות. מה אין בו. אורבניות וים והר. וואו.

העניין הוא שעיצוב החלל משרת ערכים מאוד מסויימים אותם הצלחתי להבין מדרך ההתנהלות עצמה ולכן הוא מדוייק קונספטואלית. החל בדרך בה פונים המרצים לסטודנטים ולהיפך וכלה בדרך בה הציגו המרצים את מוטו בית הספר באוזניי בדגש על טובת התלמיד. חשוב לבית הספר שהסטודנטים לא יסמנו וי על תקופת הלימודים בדרך לקבלת התעודה או התואר. אחת התובנות של המוסד קשורה בזיהוי בעיית כלכלתם העצמית אל מול הפסד קורסים חשובים. הפתרון שמציע הוא חזרה על אותם קורסים במסלול ערב ובוקר, כך שכל סטודנט, עסוק ככל שיהיה, יוכל להתאים לעצמו מערכת ראויה ולא לוותר על קורסים חשובים.

עת נפתחה דלת המעלית ונכנסתי למתחם בית הספר, מה שהתחשק לי זה להוציא את ספר הסקיצות מהתיק שלי ולרבוץ שם על אחד הפופים, יחד עם הסטודנטים. אבל לא היה לי נעים. בכל זאת, היתה לי הרצאה להעביר.

– –

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “שיעור בחלל

  1. כייף לי שהיה לך כייף. שספגת את מה שאנחנו מנסים לשדר.
    מוזמנת לבוא להתפנן ולהשתתף ביצירה המשותפת סטודנטים-מרצים, בכל הזדמנות שתוכלי.
    בהערכה ותודה על כל מה שהעברת ממך אלינו, בהרצאה ובבקורות. מלי

  2. פוסט מקסים. ולשם שינוי מראה על תפיסת עולם "בגובה העיניים" וללא התנשאות המוכרת כל כך ממרצים לעיצוב.

  3. בתמונות זה אפילו יותר יפה 🙂
    אני כל פעם מסתובבת ומקוסמת מעבודות הסטודנטים התלויות על הקירות…
    אגב, שכחת להוסיף את השירותים 🙂

  4. באמת וואו. גם המכללה וגם הפוסט שלך. הפסקה על הבאוהאוס וה"הול" מרתקת. לא ידעתי.
    (כן, הגעתי ואני מתחיל עכשיו את מסע שלושת הפוסטים שלי, איזה כיף)

  5. העיצוב של המכללה באמת מרתק ומזמין, כפי שהוא נראה מהתמונות , וזה באמת הערך המוסף של מכללה או כל מוסד חינוכי לדעתי. להעניק ידע , אבל באווירה מהנה.

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s