יום עצמאות שמח. שוב ביצענו את המעבר הבלתי אפשרי מכיבוד הנופלים לשיפוד הפרגיות שמתחיל בטקס בהר הרצל, עם הקרנת סמלים ציוניים בליווי מארשים צבאיים וצעידות מתואמות של מיטב בנינו ובנותינו, משואות ונכבדים. טקס בו אנו צופים תוך פיצוח גרעיני עפולה ומרגישים שבואנה, אנחנו משהו אנחנו מזה 63 שנה. ובא לנו לחגוג את עצמנו עם איזה מנגל טוב. רק שהפעם, הטקס לא התנהל כשם שתוכנן. ואני לא מתכוונת למעידה של קרן פלס.
יואל שליט, האח השקט והצנוע של גלעד, הפר את אווירת הפאתוס שלנו והתפרץ לרחבת הטקס יחד עם חברתו כשהם נושאים שלטים, והעלה לכמה טוקבקים את הפיוזים. "עם כל הכבוד, עצמאות המדינה חשובה מחייל בשבי" כותב יהודה ומפרט "אבל להפריע לטקס ממלכתי? זה פשע שלא ייסלח על אף הכאב שלכם". "לי נהרגו 2 אחים ובכל זאת איני מבזה את היום הזה", טען טוקבקיסט שכול. ותגובה שלא ברור לי איך אושרה ע"י ynet "עד כאן! מבחינתי שליט מת היום". זוועה נוספת נמצאה במעריב "יואל שליט תחליף את אחיך והמדינה תצא נשכרת משני הצדדים".
צילום מסך מתוך ynet. צולם ע"י אלי מנדלבאום
אני לא יודעת לאיזה מחנה אתם משתייכים, אבל אני מרגישה שמדובר במיצג חזותי מהמעלה הראשונה. לראות את אח של גלעד כמו שלא ראינו אותו מעולם, נושא שלט עם מסר חזק כמו אגרוף לפנים שנכתב באותיות של כאב, מנצלות כל פיסה על מרחב הקנבס, לצלילי הצגת הקריינית את נושא משואה מספר 5 (מספר טיפולוגי להחריד) תוך שימוש במילים בינהן "ציונות", "חינוך ישראלי", "לכבוד אסירי ציון בעבר ובהווה", שנאמרו בגאווה ובזקיפות.
ובאחת הפך הטקס עבורי לעטיפה בלתי נסבלת למה שקורה כאן. ולמה שנהיה מאיתנו. מנציגי הציבור שלנו, מהחזון שלנו. על הכל יכסה הטקס בהר הרצל, בליווי חצוצרות צה"ל. יואל שליט שפך דלי של מים על האיפור של המדינה.
ופתאום נתמלאתי כעס על המסחור שעשינו לגלעד. על השירים שנכתבו בשבילו ואולי לא רק בשבילו, אלא לצרכי קידום אישי של כותבים / מלחינים / מעבדים / מבצעים וצלמי וידאו קליפים. ועל הקבוצות בפייסבוק והמחאות הוירטואליות שעושות לנו להרגיש טוב ולהמשיך הלאה (כשם שאנחנו מתמודדים עם כל עניין. ראו ערך: דלק מתייקר, שכ"ד תל אביבי, עגבנניות ב-21 ש"ח לקילו). ועל נותני החסויות למען גלעד והחזרתו, כמו קניון מצפון הארץ ש"שם דגש על מעורבות חברתית" ולפיכך הפיק בלונים לחיזוק המודעות. או כמו שטענו "כולנו רוצים לראות את גלעד שליט בבית והשתתפות בפעילות זו חשובה והולמת את ערכי הקניון".
מתוך scooper. צולם ע״י אראל בשור
ועל הדיסונאנס שמתקיים בעולם הפרסום, שמצד אחד מביא אותה בקמפיין א-לה-פרו-בונו (שמרגש אולי רק את הארט היוצר ובני משפחתו):
ומצד שני משתלב בצורה בוטה עם חסות מקדימה לסרטון החדש (דאז) של גלעד מהשבי:
צילום מסך מתוך ynet
ודווקא ביום העצמאות מורגש חוסר עצמאותנו כעם וכיחידים. עם השטנצים אליהם הורגלנו ע"י מובילי דעת הקהל, הויתור היומיומי למנהיגינו נעדרי החזון, תחושת השליחות והאחריות, הביטוי העצמי באמצעות לייקים בלבד והזעזוע העמוק מחילול הטקס הממלכתי שאמור להסתיר מאיתנו את כל זה.
יום עצמאות שמח.
– –
ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard
הבלוג שעושה כבוד לקונספט 
היום כל כך קל לתמוך בלי באמת לעשות עבודה אפקטיבית למענו…
אותי זה מאד מרגיז
אנשים, רוצים לתמוך? תניחו את הוואקום, תעזבו את הפוטושופ
ותכתבו מכתב לראש הממשלה ולשר הביטחון ותדרשו עשיה
תכתבו מכתב לצלב האדום ותדרשו ביקור
תכתבו מכתב לאו"ם ותדרשו גינוי
שימו מעטפה ובול- לזה יש הרבה יותר סיכוי מאשר לכתוב סטטוס בפייסבוק
העלאת המודעות פה זה יפה, אבל זה לא מספיק
מילים מדוייקות וחשובות, כהרגלך. ולרקע צלילי המארש ומדליק משואה זאת נותרנו עם האימאז', שהוא סיכה ברורה בתוך בלון שהתפוצץ – כולנו כאן אסירי ציון. אבסורד.
לייק
פוסט מצוין!
אני לא החלטתי מה אני חושב על כל הקמפיינים למען שליט. ברור שזה יצא מכל החורים, ברור שתופסים עליו טרמפ, אני בעצמי נכחתי בישיבות קריאייטיב בהם העלינו רעיונות כי זה הנושא הכי חם.
מצד שני, יש שם בחור צעיר בשבי. מה יכול להיות מוגזם כשיודעים את זה? האם יש איזשהו קמפיין בעולם שהוא מגעיל מספיק בשביל להגיד "עד כאן, אמנם שליט בשבי אבל זה כבר חוצה את גבול הטעם הטוב"? הרי רק להגיד "גבול הטעם הטוב" ולחשוב על שליט יושב לבדו באיזה מרתף, גורם לי לשנוא את עצמי.
הקמפיין האחרון וחוצה הגבולות רק חידד את הדילמה הזו
http://mizbala.com/?p=28320
מה אני אגיד לך. לא יודע.
טענה נכונה.
אני לא יודעת מה להגיד על הקמפיין ששלחת. מתחבטת לגביו.
אני יודעת שהוא תוצר של 4 אנשי פרסום וזה כבר מחשיד – כי אולי יש איזו חשיפה בקצה שאמורה בסופו של יום להאדיר את היוצרים. אני גם לא באמת מבינה מה עושים עם ה"הנעה לפעולה" שלו. להגיע למחסום ארז? ואז מה? להפגין שוב? לצעוד? לבוא עם נשק?
מבחינתי זה מחזק את הקמפיין השקט של יואל. נכון שהוא לא שקט ויצר הדים ודעות, אבל האמת שבו (קראתי שאביבה שליט הכינה את הכרזות, תוך שהיא רוכנת על ברכיה באוהל), מזיזה בי הרבה יותר מהקמפיין האחרון ששלחת, שהוא מבחינתי, מצטרף לשלל הקמפיינים האחרים ומרגיש כאילו גם שם יש אינטרסים חבויים.
מה אני אגיד לך, לא יודעת.