בדרך לסטודיו

להיות עצמאית, זה תענוג. הרבה מעבר לעבודה בפיג'מה. אני לא חייבת למשל לנהל שיחה עם קולגות רק כי בחרתי להכין לי קפה והם נמצאים במטבח. לפעמים, לעיתים רחוקות אמנם, אני מפרגנת לעצמי בשנ"צ. כי אני יכולה. לו"זי ברשותי. את הפוליטיקה המכוערת ואת קונספט העבדות השארתי מאחור. אני מחוייבת לפרויקטים, אבל אף אחד לא באמת קנה אותי או את הזמן שלי. תפיסת העבודה היא מאוד מסויימת והאחריות מאוד מוגבלת – אני עובדת על החלק שלי ולא פעם הוא חלק קטן מהפרויקט כולו. קחו למשל את תחום עיצוב האתרים. לא מעט אתרים שעיצבתי פותחו על ידי מתכנתים שלא הכרתי ושלא עבדתי איתם כצוות. זו אגב התשובה – ללמה באתר שלי אין לינקים לאתרים באוויר. הם פשוט לא פותחו טוב והתוצר הסופי לא מייצג אותי. אבל מתישהו, עולות שאלות של גדולים. הן מגיעות מהבטן אבל גם קצת מהמשפחה ומהחברים – מתי תהפכי לסטודיו?…

יש לי קולגה שגם הוא עצמאי. והוא מדבר ברבים. יש לו מענה קולי עם ניתוב ומערכת אימיילים משומנת – אחד למחלקת מכירות, אחד לקריאייטיב ואחד לשירות לקוחות אך הוא העובד היחידי. את החזון שלו הוא מציג ב"אנחנו". לרמה הזאת עוד לא הגעתי, אך בשלב מסויים הצהרתי על עצמי כ"סטודיו". זה מקובל בתחום. ויש גם אמת מאחורי העניין. אני עובדת בחדר שהוא סטודיו לכל דבר בביתי. יש בו iMac 26, ספרי עיצוב, ספה אדומה וגאדג'טים מגניבים על המדף, לצד מערומים של ספרי סקיצות, קיטים של עפרונות צבעוניים ותצוגה של יינות שעיצבתי. אבל מעבר לכך, היכולות שלי, בזכות קולגות שאספתי בדרך, אינן של עצמאית, אלא של סטודיו. המנעד הוא רחב יותר ואנחנו עובדים מצויין ביחד. ובכל זאת, פה ושם אני מאבדת פרויקטים בגלל שזה המצב. לקוחות רוצים סטודיו, אבל לא וירטואלי. אמיתי. שבו עובדים כולם במקום אחד ומקשיבים אחד לשני לשיחות הטלפון הפרטיות וקובעים בכל צהריים תור למיקרוגל. זה שהביא תבשיל עם כרובית יהיה תמיד אחרון. מעבר לתוצר הסופי, הם רוצים את הסיפור כולו. אפשר להבין.

אז כנראה שזה יקרה גם לי ואני אפתח סטודיו רציני, אבל בדרך שלי ובלי מיקרוגל. העניין מתגבש ואני מבטיחה לעדכן. אבל בינתיים, נתקלתי במאמר נחמד בנושא הרחבת עסקי העיצוב (מעצמאי לסטודיו וירטואלי או לסטודיו ממשי), שכתב Charlie B Johnson המנהל בלוג בשם Graphic Design Blog. ביקשתי ממנו לתרגם (לא מילה במילה, אבל מספיק קרוב) והוא הסכים. תבלו:

זה הזמן להתרחב כמעצב גרפי

אז מה, הכל הולך טוב? כנראה שכן, אם הגעתם לשלב בו הלקוחות גדלים מדי יום והעסק מתרחב לפרופורציות כאלה שאתם מתחילים לתכנן התרחבות. חוץ מזה, בא לכם לחקור קצת אופקים חדשים בתחום העיצוב הגרפי כך שתוכלו להציע לעולם "חבילה מושלמת". זה נכון שיש כאן פוטנציאל להכנסה גבוהה יותר ולמהלך משתלם, אבל צריך לזכור שיש גם תחזית פסימית יותר. זה לא שמעצבים גרפיים עצמאיים צריכים להשאר כאלה לעד, אבל שווה לבחון כמה נקודות, בעיקר את נושא התזמון, כדי להעלות את הסיכויים למהלך.

עסק גדול, יותר טעויות

כשהאופקים מתרחבים לאיזורים ותחומים לא נודעים, גדלים הסיכויים ליפול. ככל שמתרחב הפרויקט, כך עולה מורכבותו והסיכויים ליותר טעויות ובורות בדרך.

עיסוק בתחומים שהם מעבר לתחום החזק

מומחיות היא יכולת חשובה שמביאה לתוצרים ראויים ומקצועיים. לא כל המעצבים הגרפיים שולטים בכל התחומים. מעצבי לוגו נפלאים אינם בהכרח מעצבי אתרים מדופלמים. כשמרחיבים את העסק, הפוקוס מעבודת העיצוב העצמאית והמקצועית, בתחומי ההתמחות הספציפיים, עובר לפיקוח על אנשי מקצוע וקולגות שמבצעים את הצדדים האחרים בפרויקט ובמצב כזה, נורא קשה להיות טוב כמו פעם.

עומס יתר מביא לוורקוהוליות

חמישה לקוחות מחכים לעיצוב לוגו, שבעה בתור לעיצוב אתר, שלושה לחוצים על עיצוב ניירת חברה וכולם מגדירים את אותו הלו"ז (לאתמול כמובן). זהו סנריו מאוד הגיוני עבור מעצב המרחיב את שירותיו ללא הכנה מתאימה. התמודדות עם כמות בריפים גבוהה מביאה כמובן ללחץ ולשעות עבודה רבות יותר. החיים הופכים להיות העבודה.

ומה עם הלקוחות הקיימים?

הרחבת העסק היא כמו הוספת חברים בפייסבוק. עם הוספת החברים והרחבת הפרופיל האישי, מתחילים לאבד קשר עם החברים שכבר היו שם. גם במקרה זה, ככל שהעסק מרחיב את קהל לקוחותיו, הלקוחות הקיימים יורדים בחשיבותם והופכים למובן מאליו.

ציון נכשל בשירות לקוחות איכותי

כשהרחבת השירותים נעשית ללא הכנה ראויה, מן ההגיון שרמת הסבלנות ותשומת הלב ללקוחות יורדת. כאן צריכה להעשות החלטה: מה חשוב יותר – איכות או כסף?

אין זמן למשפחה וחברים

חשוב להתעכב על העניין, כי זה מגיע מהר. הרחבת עסק דורשת יותר זמן ומורידה את הגמישות ה-Built In שיש למעצבים עצמאיים. לא פעם, טובת המשפחה משמעותה בעיות עם לקוחות. ולכן, כדאי לעשות שיחה עם המשפחה ולבדוק אם כולם מוכנים לכך. אולי אפילו לבנות "גריד משפחתי" כדי לעגן את שעות האיכות איתם.

לא תהיו יותר מעצבים

מעתה, הטייטל הוא מנהל. לא בהכרח בכרטיס ביקור, אלא בחיים האמיתיים. האדמיניסטרציה והניהול משתלטים על עבודת העיצוב כשמעורבים בה עוד אנשי מקצוע. ומימוש צרכי העיצוב הפנימיים נדחק לשוליים.

נו, מוכנים?

הכוונה אינה להפחיד או לשתק, אלא להאיר כמה נקודות ואולי לבצע הכנה טובה יותר.

– מתוך Graphic Design Blog

– –

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard