פשוט

הכל התחיל מזה שנחשפתי ל"פשוט" בפייסבוק.


מיד הרגשתי שאני חייבת לפגוש את אמנון ליפקין, האיש שמאחורי הליין היפהפה הזה.
קבענו להפגש בסטודיו בו הוא יוצר ומוכר, "שלוש שלושים", בנווה-צדק. כשהגעתי, הוא היה עסוק עם לקוח ואני בחרתי להתרשם.


הלקוח ביקש לארוז לו. אמנון שלף נייר חום, כרך סביב המתנה, הצמיד סרט אדום ותפר אריזה שריגשה את הלקוח (ואותי).

אמנון הוא בחור מקסים, פשוט וצנוע שמתקשה להגדיר את הטייטל שלו. הוא מעצב ותופר ורוקם ואולי עוד הרבה דברים שיתגלו לו בהמשך. הוא בעיקר מאתגר את עצמו ושומר על פתיחות קצוות השמורה לאנשים יצירתיים באמת. "את הקריירה המקצועית שלי התחלתי בקומברס, כמפתח" הוא מספר לי. "בנקודה מסויימת החלטתי לקחת חופש קצר ולחזור, אבל מאז לא חזרתי". הוא נסע לטיול של שנתיים בפורטוגל, רומא ולונדון ושם משהו נפתח. "תמיד ידעתי שאני יצירתי. כילד אמא שלי רצתה שארשם לחוגים אבל לא רציתי. הייתי חבר בועדת קישוט וציירתי בספר מחזור, אבל בסופו של דבר הלכתי ללמוד מתמטיקה ויש לי תואר מאוניברסיטת תל-אביב". לאחר שנתיים באירופה, טס אמנון לגואטמלה, שם גם התפרנס פה ושם מיצירותיו ה"לא רשמיות". הוא אף פעם לא למד עיצוב אבל הרשה לעצמו לגעת בחומרים ולהוציא מהם משהו אחר משלו. כשחזר לארץ, עבד כגנן בגן ילדים, עוד שלב שקידם אותו לקראת העיסוק שלו היום.

העבודות של אמנון הן בסיסיות ופשוטות, אבל לא במובן של העבודה הקשה שמשקיע בהן. הוא מתבונן ומגיב ויוצר באלתור מוחלט, קודם כל בשביל עצמו ובשם עצמו. והוא מצליח לגעת, דווקא בזכות אותה ראשוניות, תכונה המשותפת לכלל פירות היצירה שלו.

אנחנו מחליטים לבקר בבית שלו, שהוא במידה מסויימת הסטודיו השני והתרגום הנוסף ל"פשוט" עבור אמנון. בדרך אני שואלת אותו מה הקשר בין עיצוב ומתמטיקה. אולי בגלל שגם אני מאוד אוהבת את התחום (5 יחידות ואני לא זוכרת כלום). הוא לא בטוח. אולי משום שהוא נמשך ל"בראשית" של הדברים. ברמת החומריות, ברמת התפיסה. מתמטיקה, יש בה גם מזה. למרות שהוא כיום יוצר ומתפרנס רק מעיצוב, הוא מודה שמדי פעם הוא כותב לעצמו משפטים מתמטיים בשביל הכיף.

אנחנו נכנסים לחצר של הבית, סמוך לשבזי בנווה-צדק, לא לפני שאמנון מתכופף ומרים מהמדרכה יו-יו נטוש. הוא מתבונן בו, ועל אף שהוא קצת שבור, הוא אוסף אותו לחיקו. "אספנות זה חלק מהעניין", אנחנו מסכימים ואמנון פותח את דלת הכניסה.

על דלת המקרר מוצמדת תעודת גמר של קורס "טכנולוגיות תפירה עילית" מטעם משרד התמ"ת. הוא אומר שהוא ממש התרגש לקבל אותה, הרבה יותר מאשר את התואר ההוא מהאוניברסיטה.

שולחן העבודה של אמנון מחזק לי את התחושות שהיו לי כשנחשפתי לעבודותיו. זה לא גימיק, אלא תוצר של מחשבה, של חיפוש ודיאלוג עם המוח.


על השולחן פזורים אלמנטים שיוצרו על ידו. מטלפון החוגה ועד למתקן הדיסקים העשויים בד. הפד לעכבר הוא מקרטון. גם הספה עברה תחת ידיו.

אני שואלת אותו איך הוא עם טכנולוגיה ואם יש לו אייפון. הוא אומר שלא. כלומר, הוא מפתח לשעבר וטכנולוגיה בהחלט מרשימה אותו, אבל הוא לא מאילו שמתרגשים מאפליקציות ומגאדג'טים. ואם כבר גאדג'טים, יש לו אייפוד והוא תפר לו כיסוי.

ואז אני זוכה לראות סוף סוף את האיורים התפורים, אלו שראיתי בפייסבוק. והם באמת מקסימים, אחד אחד, מגולגלים זה בזה, כאילו היו קטלוג אורבני.



את האיורים האלה אמנון תופר במכונה, כאשר הטכניקה היא להחזיק את הבד ולסובב אותו. מתחילים מצד אחד וזורמים הצידה, ללא ניתוק של החוט, קצת כמו לצייר מבלי להרים את העפרון מהדף. הוא לעולם לא יודע איך יסתיים הפריים בצידו השני. הוא מתמקד בתל-אביב ובנוף האורבני, הכל מהראש. לא פוסח על מנופים, אנטנות ודוודים, חושב שהם מכוערים, אבל יודע שהם חלק בלתי נפרד מהקו של העיר.

על המדף מונחות גרסאות התלת מימד של אותה הטכניקה. הפעם בחוט תיל. אלמנטים מפוסלים בחוט רציף:

כשאני שואלת אותו מה לגבי שימושיות, לצד האסתטיקה המרהיבה, הוא מזכיר לי את מתקן הדיסקים שעל שולחנו ואת הפד לעכבר ומציג גם את התיק שהכין לזינגר (מכונת התפירה) האהובה שלו:

הוא מייצר גם אוביקטים שימושיים, בכמויות קטנות, כי הוא בכל זאת קטן ולבד ורוצה להשאר כזה. פשוט פשוט.

 

את המוצרים של "פשוט" ניתן להשיג בגלרית "שלוש שלושים", רח' שלוש 30 נווה-צדק או במדרחוב נחלת בנימין בימי שלישי ושישי, רח' השומר 9 תל-אביב.

לדף הפייסבוק

– –

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard