אירופה הקלאסית / צרפת, פריז

Invader

כשמטיילים ברחובות פריז לאורך זמן ומקפידים להרים את הראש מדי פעם מעל לגובה הרחובות והחנויות המרתקים שלה, מתחילים לשים לב ליצורים המפוקסלים.

מדובר בפרויקט ארוך ואינטנסיבי, שהחל בשנת 1998, ע"י אמן צרפתי ואורבני המכונה Invader, אשר את פניו עדיין לא ראו גם המעריצים הנלהבים ביותר. הוא בן 40 פלוס ואת כינויו כמו את עבודתו ביסס על גרפיקת משחקי החלל והוידאו (Space Invaders), משחקים ברזולוציה נמוכה ומפוקסלת, שליוו את ילדותו בשנות ה-80.

עבודותיו בנויות מאריחי מוזאיקה אותם מרכיב כפיקסלים על המבנים הנבחרים, כאשר את המורכבות יותר הוא בונה מראש ומגיע לאתר מצוייד באבנים מקוטלגות ובמפת הרכבה.
הפרויקט שהחל בפריז, העיר בה מתגורר, גדל והתרחב עם השנים לעשרות ערים אירופאיות מרכזיות נוספות ומשם גם למקומות נוספים בעולם, עד השלט ההוליוודי וחזרה.

בנוסף, הוא אחראי להוצאת ספרים לפי איזור אשר מעבר להיותם הפורטופוליו הרשמי והמקיף של האמן, הם מכילים מפה ואינדקס, המאפשרים איתורן של כלל העבודות ברחבי העיר.

אחד הפרויקטים האחרונים שלו נקרא "רוביקוביזם" והוא למעשה ציור בקוביות הונגריות – מה שמצריך שליטה מוחלטת בקוביה ההונגרית ובציור כמובן. מה לומר, האיש גאון.

המון על ליזה

פריז היא בפירוש יצירה תרבותית בלתי נתפסת (אבל הצוואר נתפס ועוד איך). האסתטיקה של המבנים והקתדרלות אינה פשוטה לקליטה. עכשיו תוסיפו לזה את הלובר. מוזיאון בתוך מוזיאון ממש. ואין דרך לסיים אותו ביום אחד, פשוט אין. יצירות ענק ואוספים מפוארים הופכים את הסיפור לעומס אדיר על המוח שמסתיים באפטיות בלתי נשלטת בסופו של דבר.
אבל בלובר קל להסביר לאדם מהרחוב מותג מהו. כי על אף השפע, ההוד וההדר, המורכבויות והסגנונות הכל כך רבים שמציע המוזיאון, מערכת השילוט בחלל הלובר מקפידה להנחות את הקהל בצורה הישירה והנוחה ביותר – להגיע מכל נקודה לתכלס. למונה ליזה של לאונרדו דה וינצ'י כמובן. יצירה מתוקשרת ומיוחצנת היטב, בזכות מאמרים ופרשנויות על החיוך, הכוונות ונקודת המגוז, טייקאוף של מרסל דושאן (שהעלה סוגיה מרתקת בזכויות יוצרים), אינסידנט מתוקשר של גניבה וכמובן הסרט של דן בראון. קטנה אבל ממזרית.
merde!

מה עושים כשצריך לשירותים באמצע השאנז אליזה? לא פשוט, לא פשוט בכלל. וככל שהזמן נוקף, האיך והאיפה הופכים לפחות ופחות חשובים. מזל שרגע לפני שמימשתי פתרון לא יצוגי, זכיתי לחזות בפאטה-מורגנה.

PointWC הם לא שירותים רגילים, או נו נו נו, אלא חנות מדוגמת המציעה בין השאר גם להשתין בסטייל תמורת 2 אירו. שילמתי והמתנתי לתורי לצלילי צ'יל אאוט. ובזמן שהמארחת ניקתה ובישמה את התא המיועד (לא לפני שהיא אוסרת עלי לצלם את החנות), בחנתי את היצע גלילי נייר הטואלט הצבעוניים ועמוסי ההדפסים, את בקבוקי הבישום, מעמדי העיתונים, מושבי האסלה ומברשות הניקוי המתוחכמות. מה אגיד, הזוי. אבל באותו רגע, אפשר היה למכור לי הכל.

❤

ברובע המונמארטר, הבחנתי באמצע גינה ציבורית פשוטה ולא חשובה, בקיר טיפוגרפי חמוד לאללה בו נכתב הביטוי "אני אוהב/ת אות/ך" בכל השפות. מהצד שלנו נקראו "אני אוהב/ת אותך" אחד בדפוס, אחד בכתב ובנוסף "נחבבק" ו-"היך האב דיך ליב". מצאתי את עצמי יושבת על הספסל ומסננת לעצמי "פחחח, התיירים האלה", בזמן שאיך לומר, זה בדיוק גם מה שהייתי אני.

mighty wallet

תכירו את הארנק החדש והמהמם שלי:

זה נראה כמו נייר, אבל מדובר בחומר עמיד ואף כביס ובעיקר באחלה קונספט לארנק, שנבחר בקפידה מבין אופציות מגניבות נוספות בחנות מדליקה לאללה, עם חלון ראווה בסגנון Invader.

לפוסט הראשון: אירופה הקלאסית / גרמניה, קלן
לפוסט השני: אירופה הקלאסית / שוויץ, ציריך