יש לי סטארט אפ

לפני קצת יותר משנה, הרגשתי שמשהו משתנה אצלי. פתאום קצת נמאס לי. הרגשתי שמשהו פשוט לא עובד בבסיס תהליכי העיצוב ושאני חייבת לעלות שלב.
אז הצטרפתי לסטארט אפ ←

תרגיעו

תיכף יום כיפור. הזמן הזה בשנה בו יוצא לי להגיע לספר או שניים שנשכחו או שנקנו במיוחד עבור שקט שכזה. וכשזה קורה, אני תוהה למה אני לא עושה את זה יותר.
טוב שיש קמפיינים שמזכירים לנו לקרוא ←

שיעור בחווית משתמש

כמעצבת חווית משתמש אני בוחנת כל אינטרקציה שיש לי במרחב הדיגיטלי והפיסי. מדוע אני חוזרת לאותו מקום. מדוע אני לא נותנת הזדמנות שנייה למקומות בהם ביקרתי פעם אחת ודי. היכן הרגשתי שכיבדו אותי, רימו אותי, היכן לא הבינו אותי באמת.
על הקשר בין המרחב האמיתי והוירטואלי בחווית המשתמש ←

No Use ??

האם למעצבים גרפיים אין משתמשי קצה? האם תפקידם של מעצבים גרפיים לשתול גרפיקה על מדיה מוכתבת? לייצר אייקונים? לשפר צבעוניות? איפה הנקודה בה משתלבים מאפיינים, אסטרטגים, מעצבים גרפיים, מעצבים תעשייתיים, מפתחים ושאר ירקות?
בין המעצבים נכונה יוגרל משתמש שלא ענה נכונה ←

push the button

כמה שאלות הקשורות בקונבנציות, באבולוציה של עיצוב, בקשר בין החומרי, הפיסי והעולם הוירטואלי שסוגר עלינו במידה מסויימת. היכן המקומות בהם אני הולכת עם העדר כי למה-לסבך-עניינים, היכן אסור עד טפשי לבעוט במוסכמות והיכן שווה לקחת את הפרויקט למקום אלטרנטיבי וחדשני.
להמשך קריאה יש ללחוץ ממש כאן ←

מה דעתך?

אנשים אוהבים להגיד מה שהם חושבים. ראו ערך 'נהגי מוניות' ו'רשתות חברתיות'. ההצלחה של אפליקציות חברתיות כאלה ואחרות נעוצה בין השאר בזיהוי הצורך של הבן-אדם לקשקש, להשוויץ, להראות שהוא צודק, חכם, אולי אפילו יותר טוב מאחרים.
החוכמה היא למצוא את הפורמט הנכון ←

על החתום

אנחנו מוקפים בטפסים. מניירות ממו צהובים ועד לטפסים ממשלתיים טרחניים. גם כרטיסי קולנוע ומסכי ההמראות והנחיתות בטרמינל נחשבים לטפסים, המוגדרים כמסגרת להעברת מידע קבוע (חד כיווני או דו כיווני), בשילוב מידע משתנה.
כאן כאן וכאן ←