איך קראת לי??

באוקטובר האחרון כתבתי פוסט בדה מרקר בנושא עיצוב ובניית אתרים, בו הגדרתי את תחומי האחריות שיש למעצב ולמתכנת ואת נוהל העבודה המשותף להם. ומאחר והפוסט פורסם בפורום שזהו עניינו, זכיתי לתגובה מעניינת מחבר בפורום, שנראה (לפחות בעיניי) כמי שמבין בתחומו. תגובתו הסתיימה בהערה הבאה: "בתור "מתכנת" אני ממש מעדיף שיכתבו עלי "מפתח", גם בתכלס זה הרבה יותר מה שאני עושה – web development ולא code monkey".

אני מודה שהרגשתי מבוכה קלה. אני עובדת עם "מתכנתים" כבר מספר שנים ואפילו לא ידעתי שלא קוראים להם ככה. תחושת המבוכה התחלפה לה בתהייה משלי: מדוע אני מתקנת באופן מיידי את מי שמכנה אותי "גרפיקאית" ודורשת לכנותי "מעצבת גרפית", על אף שאני יודעת בבירור שהטעות נעשית בתום לב?

מילים מגדירות מציאות, מגדירות הוויה. זו למעשה תורת הסמנטיקה – חקר משמעות ביטויי השפה. הקשר בין סימן (המילה הכתובה או הנשמעת) למסומן (מה היא מסמלת).

כמו בכל תחום, בעלי המקצוע שבו מפתחים רגישות גם לשפה ולקודים המילוליים שבו. ההבדל בין גרפיקאי לבין מעצב גרפי, הוא גדול, חברים. והסיבה שאני מתעקשת על ההגדרות נעוצה במספר עובדות.

ראשית, מעצב גרפי, או מעצב תקשורת חזותית, הוא בוגר לימודי עיצוב גבוהים. אני לא מסתירה את הביקורת שיש לי על התכנים ועל האופן בו מתנהלת האקדמיה לעיצוב של היום, אבל עם כל הביקורת שלי, זהו תחום שיש ללמוד אותו בצורה מובנית, לאורך זמן, לאורך ולרוחב. מדובר ב-4 שנות לימוד אקדמאיות, לא פשוטות בכלל. במהלכן מתנסים בהעברת מסרים בטכניקות שונות, בחיפוש מתמיד אחר דרכים חדשניות לעשות זאת. במקביל להתנסויות נלמדים חוקים ושיטות. כלים של ממש. מבוססי ידע וניסיון. מעצב גרפי, הוא קודם כל איש של חזון ושל קונספט. לא של פוטושופ. רצוי שידע פוטושופ, אבל הוא חייב לראות את הדברים הרבה יותר מגבוה.

גרפיקאי, הוא למעשה אדם השולט בתוכנות הגרפיות ובעל יכולת ביצוע. יש גרפיקאים שסיימו קורס פוטושופ. יש כאלה שלקחו קורס מורחב של כל התוכנות של Adobe ויש גאונים של ממש שלמדו הכל לבד (בלי טיפת ציניות). אבל הם עדיין לא מעצבים גרפיים, עם כל הכבוד.

עבודת עיצוב אינה עבודת ביצוע. מעצב אינו כלי הביצוע של רעיונות של הלקוחות שלו, אלא אדם שתפקידו ללמוד מה המסר אותו יש להעביר ולהעביר אותו באמצעות הכלים העומדים לרשותו – בניית קונספט ומימושו ברמה העיצובית. קטנוני? למען האמת, מדובר בהגדרה חשובה אותה אני דואגת להעביר ללקוחות שמבקשים ממני "לעשות משהו יפה". כמעצבת, כל עבודה ועבודה מבוססת על מחקר, על המון המון חשיבה ופיצוח. רק לאחר מכן, מושם הדגש על עניין הנראות בתהליך העיצוב. לא מעט לקוחות (מניסיון כמובן) מניחים שמעצב גרפי, פירושו בוגר "ועדת קישוט" שנהנה לצייר ולקשקש ולכן זה גם לא דבר שצריך לעלות הרבה כסף. ובחיי ששמעתי משפטים בסגנון "כולה כמה שעות בפוטושופ. למה כל כך יקר?".

השבוע, שמתי לב לבעיה סמנטית בקהילה בדה מרקר בה אני כותבת. מדובר בקהילה שכינויה "העיצוב עובד" ומכילה 5 פורומים שאלו הגדרותיהם: "איור", "העיצוב עובד", "עיצוב גרפי והדמייה", פורום לחברי "קהילת המעצבים" ו"מודעות ודרושים". הקהילה מנוהלת ע"י איש מקצוען ומבריק שתורם המון מכשרונו ומידיעותיו, כמעצב תעשייתי. יכול להיות שכאן טמון ההסבר לבעיה הסמנטית בה נתקלתי – מדוע תחת קהילה העונה לכינוי "העיצוב עובד", מופיע פורום "העיצוב עובד" שמוקדש לעיצוב תעשייתי? מדוע לטובת תחום העיצוב הגרפי הוגדר פורום העונה לכינוי "עיצוב גרפי והדמייה"? – מה הקשר בין הדמייה ועיצוב גרפי? מדוע הוצמדו שני התחומים? (אגב, הדמייה הוא תחום שקשור מאוד דווקא לתחום העיצוב התעשייתי).

גם כאן, אני מאמינה, דברים הוגדרו בתום לב. אבל אני חושבת שמה שזיהיתי כאן, מלמד רבות גם על תפיסת המעצב הגרפי בעולמנו. העיצוב הגרפי מחובר באופן טבעי לעולם ההדמיות, שהוא עולם קצת יותר "ביצועיסטי" בתפיסתו, יותר פרקטי מקונספטואלי אולי. יותר מחשב מחשיבה. ואני חושבת שכמו בכל תחום, מי שצריך להוביל את השינוי, גם אם מדובר בהגדרות בלבד, הם בעלי המקצוע עצמם. לא צריך לצפות מלקוחות שיפסיקו לבקש לעצב להם משהו יפה. בכל זאת.

– –

הרשו לי להמליץ על ספר. הוא נקרא "ללא מילים – התרבות הישראלית בראי השפה" – מאת עמליה רוזנבלום (אחות של ההוא ששואל שאלות במונית) וצבי טריגר (הוצאת דביר, 2007). הספר סורק ומציע פרשנויות למספר מילים (מא' ועד ת'), שהשתרשו להן בשפה העברית של היום וכל זאת מהיבטים אנתרופולוגיים מרתקים, מה שחושף פה ושם "עבודה בעיניים" של ממציאי או משרישי ביטויים כאלה ואחרים. הספר מתייחס באופן מרתק לכך שהשפה היא סימפטום של התרבות, ואין דבר כזה – "סתם מילים".

– –

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard

Advertisements

7 מחשבות על “איך קראת לי??

  1. יכולתי להזדהות מאד עם הצורך לשנות ו"להתגונן".
    כצלמת, אנשים מרימים גבה שלמדתי בכלל באקדמיה, ו4 שנים בפרט.
    "מה יש ללמוד 4 שנים איך ללחוץ על כפתור" היא תשובה ששומעים לעיתים קרובות, ועדיין מצליחה מדיי פעם לעצבן.
    כמובן שהתשובה שמורה עם המבינים…

  2. תמיד תענוג לקרוא את הפוסטים שלך, תודה 🙂
    סיקרנת אותי לגבי "ללא מילים" אלך מחר לקנות אותו.

    יום טוב

  3. תודה קטי.
    ספר מרתק,
    אני בדיוק מתכננת לקרוא אותו בפעם השנייה.
    תהני!

    ליאת

  4. אבל ישנה בעיה מאוד גדולה בימינו. יש מלא "אומנים" בעלי תואר, אבל הידע והרמה שלהם מתחת לכל ביקורת וזה נורא עצוב. ויש גם כמה גאונים שבלי שום תואר ובלי שום לימודי מסגרת עושים עבודות מרהיבות! אז שורה תחתונה היא לא משנה כמה למדת ואיפה, אלא האם יש לך את זה?

  5. תמיד יש יוצאים מהכלל, זה נכון, לכאן ולכאן.
    אבל בגדול וברוב רובם של המקרים, יש הבדל מהותי בין מי שלא למד ו"יודע פוטושופ" למי שלמד והתנסה בתהליכים המובנים במסגרת לימודי עיצוב גבוהים.
    השוק עמוס ב'בוגרי קורס ערב' שטוענים שיודעים למתג ופוגעים פגיעה קשה במעצבים האמיתיים, הן ברמת תפיסת המקצוע והן ברמת הכבוד לתהליכים, לעיצוב איכותי וכמובן לעלויות.
    התחום הזה נתפס לא פעם כשליטה בתוכנות בעוד שהשליטה בתוכנות היא חלק קטן ממורכבותו, בדיוק כשם שלימוד עצמי של אוטוקד לא הופך מישהו למעצב פנים או אדריכל.

  6. ראשית אציין שנהנתי מהמאמר ואני מסכים איתו מאוד.
    כפי שהגבתי במקומות אחרים, שנים שאני אומר שאין "סתם מילים" ושלמילים יש כוח.
    ואם האדם הגיע לאן שהוא היום בזכות היכולת שלו לתקשר, הרי שיש בזה גם שמץ של כוח עליון.

    עם זאת, חבר שלי העלה נקודה נכונה:
    "קצת מכעיסה אותי האמירה ש"עולם ההדמיות – עולם קצת יותר 'ביצועיסטי'" הדמיות זה תחום 'ביצועיסטי' בדיוק באותה מידה שעיצוב גרפי, עיצוב תעשייתי או כל תחום יצירתי אחר לצורך העניין הינו תחום 'ביצועיסטי'. בעיני כל עבודה בתחום מצריכה (ברמות שונות כמובן) גם את הצד היצירתי, גם את הצד ה"מדעי" ניקרא לו – שזהו המחקר והתכנון, וגם את הצד ה'ביצועיסטי'."

    בתחילה לא הסכמתי איתו אך ככל שחשבתי על זה הבנתי שהוא צודק.

    כמו בתחום העיצוב, ניתן לעשות עבודה טובה ומחושבת או שטחית וגנרית. על אמן ההדמייה לבחור כיצד להציג את המוצר, כיוון שברוב הפעמים לא ניתן להציג את המוצר בדיוק כפי שהוא במציאות. יש סיבה שאדריכלים פונים לאמני הדמיות, וזה לא רק בגלל היכולות הטכניות, אלא בתפיסה של הצגת המודל. אותו דבר עם אמני סימולציות בחלקיקים ונוזלים, זה לא רק בגלל שהם יודעים איזה כפתור עושה מה, אלא בגלל הראיה שלהם שיכולה לתת אופי מיוחד לכל הדמיה שייצרו.

    נכון שהמחקר שונה מזה אותו עושה המעצב הגרפי, שמחפש שפה והפשטה שתביא לידי ביטוי את מהות המוצר, אך המחקר קיים ובא לידי ביטוי בדרכים אחרות.

    1. היי דור,
      תודה רבה על התגובה המעניינת.

      אני מסכימה לחלוטין שבכל מקצוע או התמחות יש מכל דבר. בעבודת ביצוע יש גם מחקר, יצירה ועומק. בעבודת העיצוב יש גם ביצוע ועבודה טכנית.
      בסופו של דבר מדובר במינונים, בדרגות חופש ובתהליך עבודה מובנה. ואני יכולה להעיד, לפחות על עצמי, ששלב הקונספט והמחקר, ההמצאה מאפס בכל פרויקט (מבלי שבכלל יש לי או ללקוח מושג מה הכיוון בכלל בנקודת האפס), עולה על תהליך הביטוי הויזואלי עצמו. ויש פער ענק בין לעצב יש מאין לבין לעצב בתוך סביבה קיימת או תחת חוקים עיצוביים קיימים או הגדרות.
      קצת כמו הביטוי "צייר לי כבשה". אני שואלת אם לצייר בכלל.

      ולכן כשפונה אלי לקוח ואומר "אני יודע פחות או יותר איך זה צריך להראות" אני מבינה שהפרויקט הזה חסר סיכוי מבחינתי. בעיקר משום שזה שלב שהוא חלק מתהליך העיצוב כולו כפי שאני תופסת/חווה אותו ושהלקוח לא באמת צריך אותי כנראה (ויש שיחלקו עלי, מנסיוני ככה זה).

      מעניין אגב שקראת לאיש המקצוע "אמן הדמיות" ולא "מעצב הדמיות".

      חג שמח,
      ליאת

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s