אייקון נולד

ב-1984 נולד המקינטוש הראשון לאבא סטיב ג'ובס. מדובר היה במחשב הראשון שהציג אייקון אנושי ושמח שליווה את הרצת מערכת ההפעלה שלו ובדרכו הציג לציבור את המחשב האישי הראשון.

עד לאותה נקודת זמן, מרבית המחשבים, לרבות מחשבי ה-IBM, היו יחידות מודולריות שחוברו יחדיו, באמצעות כבלים (מעבד, כונן דיסקים מדגם Floppy ומוניטור). זאת הפעם הראשונה בה הוצג מחשב ידידותי למשתמש המציג קונספט של all-in-one – מחשב פשוט כביכול, שאינו מאיים בניגוד למחשבים הקיימים בשוק.

אייקון ה-'Smily Mac' עוצב ע"י Susan Kare, בעלת PhD בתחום ה-Fine Art מאונ' ניו-יורק. כשפנה אליה חבר ותיק מביה"ס ועניין אותה בפרויקט העיצוב עבור Apple, היה זה סמוך לעזיבתה את משרת אוצרת מוזיאון ה-Fine Arts של סן פרנסיסקו. Kare נענתה לפרויקט כשהיא מתרגשת מהאתגר שניצב מולה – עיצוב במסגרת גריד של 32 על 32 פיקסלים, בשחור לבן. עיצוב שנשען על פיקסלים דלוקים או כבויים בלבד. מעבר לאותו אייקון, עיצבה Kare את סט האייקונים של המקינטוש הראשון, את כלי הממשק והפונט שליווה אותו. ובכך תרמה את חלקה המשמעותי להצלחת הפרויקט.

מדובר בתקופה בה תחום עיצוב ממשקי המשתמש היה בינקותו. עולם ללא אייקונים, רק מילים בתיבות. דוס-לנד. פרויקט המקינטוש הראשון שנשען על הגדרה של מחשב אישי וידידותי, העלה גם את הדרישה לעיצוב איקוני שיעביר מסרים במבט מהיר, עבור המשתמש הנאיבי, המהוסס, אם תרצו. דרישה זו הולידה את האייקונים הראשונים, בינהם:

האמת היא שמקינטוש לא היה המחשב הראשון שעשה שימוש באייקונים, אפילו לא מחשב ה-Apple הראשון. תחום ה-GUI (עיצוב ממשקי משתמש) הומצא לראשונה בשנות ה-50 ופותח בשנות ה-70 ב-PARC – מרכז המחקר של חברת Xerox בפאלו אלטו:

מחשב ה-Alto, האבטיפוס הראשון שעבד עם ממשק גרפי, היה בגודל של פסנתר. סטיב ג'ובס נתקל ב-Alto בביקור שערך ב-PARC ב-1979 ומאוד אהב את מה שראה. ב-1983 השיקה חברת Apple את Lisa. וכך נראה ממשק המשתמש שלה:

אפשר להבחין ביסודות ממשק המשתמש המלווים אותנו עד היום. אייקון 'פח האשפה' (משמאל למטה) שנקרא אז 'waste basket' והוחלף ל-'trash' מאוחר יותר בארה"ב, אשר גרירת קבצים אליו מחקה אותם מהמחשב (יותר נכון, הקבצים הועברו לתחנה זמנית, לפני ריקון סופי של הפח), אייקון של ערמת דפים המייצג "קבצים" (DTC paper), אייקון ה-ClipBoard לשמירת עותקים (Alias) – כאשר כל אלה מונחים על גבי ה-Desktop. מדובר במטאפורה מושלמת ליצירת אלטרנטיבה לשולחן העבודה המשרדי, כלי עזר קוגניטיבי שנועד לעזור לבצע את המעבר לעבודה על מחשב, כך שיהיה חלק ופשוט. מה שנתפס בעיננו כמובן מאליו היום, נחשב אז כמהלך מבריק: אפיון גרפי, בקו שחור לבן, של עזרי העבודה הממוחשבים בצורת העזרים האמיתיים והמוכרים מסביבת המשרד כדי להקל על המשתמש את העתקת עבודתו מהמימד הפיסי, המוחשי, למדית המחשב.

תחום עיצוב האייקונים התפתח ללא היכר, בעיקר בשנים האחרונות, וזאת ברמה הגרפית והקונספטואלית. ברמה הגרפית – האייקונים הפכו צבעוניים, תלת מימדיים, תמונתיים (הפיקסלים אינם מורגשים כמו פעם), אנימטיביים, ניתנים למתיחה והקטנה למנעד של גדלים באפס מאמץ.

הנה מקבץ מהאייקונים שאני שומרת על המחשב שלי, עוד מהימים שהיה לי G4. קחו 10 שנים אחורה:

לעומת האייקונים של ה-iMac (בן 3 עוד מעט):

שלא לדבר על גיבורי התרבות שלי (שוב, מהמק הישן):

לעומת כמה גיבורי תרבות עדכניים יותר:

גם ברמה הקונספטואלית. החל מהחלת התפיסה האינטראקטיבית לפיה המשתמש הופך לפעיל בעיצוב אייקוניו הוא – קביעת צבעוניות וגם שתילת אוביקטים משלו בתוך האייקון עצמו:

וכלה בחיפוש אחר דרכים חזותיות אלטרנטיביות וחדשניות ליצוג פעולות וכלי עבודה מוכרים:

בכתיבת פוסט זה נעזרתי בין השאר במאמר (1) ובספר (2):
(1) Creative Bloq/ Computer Arts Magazine / Design Icon: The Mac Icons By Mark Penfold
(2) Icon Design / Steve Caplin

– –

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard