ארץ קטנה עם ספאם 2

אהבתי את הפנייה של גורי אלפי ב'מצב האומה' לפני כמה שבועות, אל ציבור פורצי המנעולים (השייכים לקבוצת בעלי המקצוע שמשווקים עצמם באמצעות מגנטים לפלדלת).
גורי הציע שאם הם רוצים להרשים אותו באמת, שיצמידו את המגנט אל המקרר שלו בבית.

בתרבות הספאם המכוערת שלנו, הכוללת הפיכת דלתות הבתים השכורים שלנו לנושאות עלונים של פרויקטי יוקרה וללוחות מגנטיים עבור אינסטלטורים ופיצריות והצפת האינטרקום בפלאיירים, קשה מאוד להתבלט ולהעביר מסר באמת אפקטיבי, שלא לדבר על איכות עיצובית. לפני שנתיים כתבתי פוסט בעניין ובסופו הבאתי דוגמאות אלטרנטיביות וקריאטיביות, מעבר לים.

לפני כמה ימים נחתה בתיבת הדואר שלי מעטפה מסקרנת:

ובפנים:

מסתבר שמדובר בשיווק למסעדת 'האחים' באבן גבירול בתל אביב.

היה בזה משהו אישי, שונה ונכון ברמת החוויה.
ברור לי שאם הייתי מקבלת את קופון ההנחה 'נטורל', הוא היה נזרק באותה שנייה לפח.
הערה קטנה בכל זאת, נכון היה לשמר את הפעילות השיווקית לסביבת המסעדה בלבד ובכך לחזק את ערך ה"שכנות הטובה" (המסעדה ממוקמת במרכז תל-אביב ואני גרה בצפונה).

מה שפחות גרם לי לחייך השבוע, הוא מציאת הספרון הבא בתיבת הדואר שלי:

במבט ראשון, הייתי בטוחה שמדובר במשהו שקשור בכלל לערכות מגן, לאיום האיראני, משהו אזרחי לחלוטין. אולי בגלל הפנייה לאזרחי ישראל, ההוראה המלחיצה באותיות אדומות, ציון העובדה שנשלח לחברי הכנסת או הנראות הויזואלית שהזכירה לי דרכון או תעודת זהות.

אז זהו שלא. מדובר בחוברת מסיונרית מבית "היהודים המשיחיים" ובטייקאוף ציני ומרגיז.


ואם התחלנו עם מגנטים, גם נסיים איתם.
גם בעלי מודעות עיצובית גבוהה, נוטים להצמיד אותם לצד הנסתר של המקרר.
אבל אני לא שומרת אותם. אני יוצאת מנקודת הנחה שכשאצטרך בעל מקצוע בדחיפות, אבקש מאבא שלי שיעזור או שיקריא לי מספר טלפון מהמגנטים שתלויים על המקרר שלהם.
חוץ מהמגנט הזה, שתלוי על לוח ההשראה שלי כבר כמה שנים:

– –

ליאת אבדי | liat@abadiguard.com | סטודיו AbadiGuard